לבחור את הכי טוב שיש
בכמה קרוב נידרש לבחור מפלגה לכנסת. חלקנו נתלבט בין
אפשרויות, וחלקנו כבר יודעים בדיוק למי נצביע. אבל רוב המתלבטים יתלבטו בין שתיים או שלוש מפלגות.
בספרו "האדם מחפש משמעות" מתאר ויקטור פרנקל את חוויותיו המחרידות ממחנה הריכוז. אחת המסקנות ההישרדותיות שאליה הוא מגיע היא שאנשים שיש להם דרך ברורה מגדילים את סיכוייהם לשרוד. יתרה מכך, הם גם מתענים פחות בבחירות שלהם. אדם שחי בעולם כאוטי וצריך להפעיל שיקולי בחירה בכל פעם מחדש גוזר על עצמו עינוי, מלבד חוסר היעילות ובזבוז משאביו.
לכן אנשים דבקים בכיוונים מסוימים בחיים, בערכים ובעקרונות מנחים שעל פיהם הם חיים. הדרך הזו שאנשים מתווים לעצמם היא המוסר הפנימי שלהם - דירוג העקרונות. אדם יכול להחליט ש"הילדים הם הכי חשובים בעולם", אבל זהו עיקרון שחשוב מאוד לברר עד הסוף, אף על פי שהוא נפוץ מאוד כאמירה.
מה זה אומר "הכי חשובים בעולם"? האם חשובים יותר ממך? אנשים שמפתחים ערכים רבים ש"הכי חשובים" להם בעולם לא שמים לב שהם הופכים להיות חשובים פחות לעצמם. הם גם נוטים לבלבל בין הרצונות והצרכים שלהם לבין הרצונות והצרכים של הזולת. ברור שהבלבול הזה רע לא רק להם, אלא גם לזולת ולסביבה בכלל.
עם כל הכבוד לאידיאולוגיות, זו לא באמת בושה לחשוב שאנחנו הכי חשובים לעצמנו. זו חוכמה גדולה להבין שרק אנחנו מוצלחים, שלמים וחזקים ויכולים להשפיע טוב יותר על האהובים שלנו ועל הסביבה בכלל. אנחנו יכולים לשנות המון מעמדה של שלמות וכוח, מתוך הכרה בצרכים שלנו. ילדים שרואים את העמידה של הוריהם על הצרכים ועל הרצונות שלהם לומדים לכבד יותר את עצמם, להקשיב לצרכים שלהם, ששונים מהצרכים ומהרצונות של ההורים שלהם. הורה שמשדר לילד שהוא נועד לשרת את צרכיו גורם לו לבלבול, כי בסופו של דבר הוא לומד שגם הוא צריך ללמוד לשרת צרכים של מישהו אחר.
המדינה כראי ההורים
התפיסה המבולבלת הזו מושלכת בבחירות גם על היחס בין ההורה לילד. רבים תופסים את היחס שלהם למדינה בהקבלה ליחס הורה־ילד. "המדינה", לפיכך, היא ההורה. לכן רבים עסוקים ביצירת גלוריפיקציה של "המדינה", "נשיא המדינה", "ראש הממשלה", "בית המשפט" - כל אלה הופכים לגורמים על־אנושיים, בדיוק כפי שהילד הקטן רואה בהוריו הגדולים, החזקים, הצודקים, הישרים, שעושים את הדבר הנכון. מכאן גם התגובות ההמומות לנוכח שופט שסרח או בעל תפקיד בכיר אחר המסמל את "המדינה". כמו ילד שעולמו חרב כשהוא מגלה שההורה שלו לא ביצע את הבחירה הנכונה.
יש אולי קושי ברעיון שהעולם אינו אידילי, שבעלי התפקידים הם אנשים בשר ודם, עם אותם חולשות כמו שלנו. יש לאנשים רבים קושי להתמודד עם העובדה ש"המדינה" היא רק מערכת המתנהלת בהתאם לאילוצים ולפשרות, שדרכה רחוקה משלמות.
ברור שגם כל ארגון באשר הוא מתנהל כך. גם חברות עסקיות מתקיימות למרות החלטות שגויות, טעויות ואילוצים לא רלוונטיים לעניין, כמו הצורך לכבד את בעל הבית ואת בעלי המניות, שלא תמיד מבינים את העבודה עד הסוף. אבל אלו הם החיים, בכל מקום, בכל מדינה, בכל מסגרת.
כשאנחנו הולכים לבחור, אנחנו מתמודדים שוב עם אותו עניין שאנחנו מתמודדים איתו מבלי משים בכל יום, כל היום - לבחור את הכי טוב שיש, לא את האידיאל שלא באמת קיים, וללמוד לאהוב את הבחירות שלנו ולהכיר בהכי טוב שיש כהכי טוב לפי שעה.