לא הפוליטיקאים אשמים בסיאוב

החשדות לשחיתות מצד יו"ר לשכת עורכי הדין במסגרת הלי כי מינוי שופטים, הם אמנם מזעזעים, אבל הניסיון להכתים את השרה שקד בגלל מחדליו האישיים לכאורה של שותפה, הוא מופרך ומגמתי. מי שתמכו נלהבות בבריתות שהתקיימו במשך עשרות שנים בין השופטים לבין עורכי הדין החברים בוועדה לבחירת שופטים, מלינים כעת מרה על כך ששרת המשפטים הגיעה להסכמות דומות עם נציגי הלשכה. לא מעטים מסיקים, באופן תמוה, שצריך להוציא מהוועדה דווקא את הפוליטיקאים. הפרשייה הנוכחית מעלה, אפוא, לדיון את הוויכוח ביחס לשיטת מינוי השופטים בישראל, ובפרט שופטי העליון.

ברוב העולם המערבי נהוגה השיטה הדמוקרטית למינוי שו פטים לביהמ"ש העליון. בארה"ב נקבע המינוי על ידי הנשיא, בכפוף לאישור הסנאט ולאחר שימוע פומבי שנערך למועמדים, שבמסגרתו נידונות גם עמדותיהם הערכיות. בגרמניה מתמנים שופטי ביהמ"ש לחוקה בידי שני בתי המחוקקים ברוב מיוחס, וביפן אף עומדים שופטי עליון למשאל עם. ההיגיון ביסוד שיטת המינוי הדמוקרטית הוא הצורך להבטיח שהערכים המובילים את מערכת המשפט ישקפו את ערכי הציבור. חיוני, כמובן, לשמור על עצמאות מערכת המשפט, אך הדבר אינו מחייב את מינויים של שופטים שיכפו על הציבור עמדות הזרות לו. גם המערכת הפוליטית פועלת תחת עינו הפקוחה של הציבור בהליך שקוף: הנציגים צריכים לעמוד אחת לכמה זמן לבחירה דמוקרטית. בכך גלום יתרון השיטה.

מנגד, קיימת שיטת מינוי "מקצועית". לפי גישה זו, שנהוגה במדינות מעטות דוגמת הודו, יוון, טורקיה וישראל, השיקול המ רכזי בבחירת השופטים הוא מקצועי ולא אידיאולוגי, ולכן יש להסמיך ועדה מצומצמת של אנשי מקצוע שתבחר שופטים בהליך דיסקרטי. בישראל משלבים גם נבחרי ציבור בוועדה לבחירת שו פטים, אך רוב חבריה הם אנשי מקצוע, והיא פועלת בדיסקרטיות ועל בסיס מספר חברים מצומצם, כמקובל בגוף בחירה מקצועי.

שרת המשפטים שקד היא כמובן דוגמה לנבחרת ציבור, כלו מר פוליטיקאית, השותפה לתהליך בחירת השופטים. היא הגיעה למשרדה מצוידת בהשקפת עולם שמרנית מגובשת, וקידמה בכל כוחה את סדר היום האידיאולוגי שבוחריה ציפו ממנה לקדם. היא פעלה בכישרון ובהצלחה מרשימים, בהתחשב בשיטת המינוי הב עייתית שבתוכה נאלצה לפעול. לשם כך השתמשה בכלי העבודה הבסיסיים העומדים לרשותו של השחקן הפוליטי: בריתות ופשרות שיובילו להשגת הרוב הנחוץ לצורך השגת התוצאה הרצויה. עו"ד אפי נוה, לעומת זאת, הוא דוגמה לגורם מקצועי הפועל בוועדה. ממנו יש לצפות לחיזוק השיקול המקצועי בתהליך בחירת השו פטים, אך דווקא אצלו נמצאו, לכאורה, כשלים חמורים.

פוליטיקאים פועלים תחת עינו הפקוחה של הציבור, ואין דבר המחטא יותר מאור השמש. דווקא הדגם המקצועי של מו מחים הפועלים בסתר, הוא זה שמאפשר לשחיתות לנבוט. מובן שאין לייחס את השחיתות לכאורה של נוה לשאר הגורמים המקצועיים, אבל חשוב להבין את הכשל המובנה ביסוד השי טה. כשפוליטיקאי כורת ברית למען קידום ערכיו, הוא משרת את הדמוקרטיה ואת בוחריו. לעומת זאת, כאשר איש מקצוע כורת בריתות פוליטיות - הוא מועל בתפקידו. כולנו מסכימים ששופט שירשיע אדם הנתפס בעיניו כזכאי כחלק מהסכם עם שופט נוסף, שבתורו יצטרף אליו לדעת רוב במקרה אחר, מועל בתפקידו. אותו הדין חל על מקרה שבו שופט ונציג לשכת עורכי דין כורתים בריתות במסגרת הליך בחירת שופטים. מסיבה זו, ברית פוליטית מצידה של שקד היא סבירה ואף ראויה מבחי נה דמוקרטית, בעוד שדווקא הברית שקדמה לה, בין השופטים לחברי הלשכה - היתה פסולה.

על מדינת ישראל לאמץ את שיטת המינוי הדמוקרטית, כנהוג ברוב העולם המערבי. כשם שנבחרי ציבור השכילו למנות לאחרונה רמטכ"ל מקצועי, הם גם יידעו להתייעץ ולמנות שופטים ראויים.