סרט בלתי נסבל לצפייה
"מיסטר גלאס", ארה"ב 2019
במסגרת תפקידי יוצא לי לראות די הרבה סרטים גרועים. עם זאת, רק לעיתים רחוקות קורה שסרט רע מצליח להיכנס לי מתחת לעור במידה שגורמת לי לתעב אותו לחלוטין. "מיסטר גלאס", סרט ההמשך הבלתי נסבל ל"בלתי שביר", הוא סרט כזה.
אחרי שורה ארוכה של כישלונות מביכים, שלקחו אותו הכי רחוק שאפשר מימי הזוהר של "החוש השישי", "מיסטר גלאס" אמור היה להפוך את הקאמבק הגדול של מ. נייט שאמלאן של־ שהחל עם סרטו הקודם, "ספליט" - לרשמי. במקום זאת, הסרט האיום פנינו מהווה שיא שלילי נוסף עבורו.
זהו מותחן אימה מטומטם ומשמים שלוקח את הפוטנציאל הלא מבוטל שלו ומשליך אותו לכל הרוחות. זהו סרט דל השראה ודל תקציב, שאוכל את ראשם של הצופים במשך יותר משעתיים ללא שום היגיון או הצדקה. זהו סרט אידיוטי לחלוטין, שמכיל יותר חורים ממסננת.
ואיך הטוויסטים, אתם שואלים? הרי אין סרט של שאמלאן ללא טוויסט או שניים, נכון? ובכן, הטוויסטים כאן כל כך נואשים ופתטיים, שאתם לא מאמינים. ולא, אני ממש לא מגזים.
למקרה שתהיתם, את "בלתי שביר" דווקא חיבבתי. למעשה, אני חושב שזה סרטו הטוב ביותר של שאמלאן. אבל בסופו של דבר, אף שגם ברוס וויליס וגם סמואל ל. ג'קסון נמצאים כאן בגופם, "מיסטר גלאס" הוא בעיקר סרט המשך ל"ספליט", ומי שזוכה למרב זמן המסך הוא ג'יימס מקאבוי המתאמץ והמתיש, ששב לנעליו של הרוצח הס־ דרתי הסכיזופרן שמחליף זהויות בכל כמה רגעים.
וויליס וג'קסון, מצידם, נדחקים לשוליים ומסתפקים בפירורים. בתוך כך, באופן מדהים, ההופעה של וויליס מתכבדת להיות אחת מההופעות הקטטוניות ביותר שהגיש בחייו (והיו לו לא מעט כאלה).
גם מבחינה עלילתית "מיסטר גלאס" הוא טוטאל לוס. כמו שהובטח לנו בסופו של "ספליט", נקודת הפתיחה של הסיפור שולחת את גיבור העל הישנוני, שמגולם בידי וויליס, בעקבותיו של מקאבוי (שממשיך לרצוח נערות תמימות באין מפריע). אך כעבור כעשר דקות לא רעות (הכל יחסי), החגיגה נגמרת. השניים נלכדים ומושלכים למאסר בבית חולים פסיכיאטרי, ושם הם פוגשים את דמותו השטנית והשברירית של ג'קסון, שכלוא במקום כבר 19 שנה, ואת ד"ר סטייפל (שרה פולסון) - פסיכיאטרית שנחושה מאוד לשכנע את שלושתם שהם סתם אנשים רגילים וחסרי כוחות על.
בגדול, זה הסרט. הרופאה מקשקשת עם שלושת המטופלים שלה (בעיקר בנפרד), והם מקשיבים או עונים לה באיטיות מופלגת. בין לבין, מקאבוי מקפץ במרץ בין דמויותיו ועולה במהרה על העצבים, כאשר הכל מוביל לטוויסט אבסורדי שמנסה לתרץ את חוסר ההיגיון שהיינו עדים לו באמצעות כמה מונולוגים חסרי פואנטה על סופר גיבורים. במילה אחת: סיוט.