פרץ רוצה להביא קולות מהימין

שבועיים ויומיים עברו מאז נבחר עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה. הוא הספיק להיפגש וגם להצטלם עם בני גנץ, אהוד ברק, ניצן הורוביץ ואפילו ציפי לבני, וגם לפזר דיבורים על שיתוף פעולה ואיחוד מפלגות בגוש השמאל. אבל עמיר פרץ לא באמת רצה את האיחוד הזה. בשבועיים ויומיים שעברו הוא לא גיבש הצעה לרשימה אחת, לא העלה רעיונות לגבי מיקומים אפשריים שיינתנו לכל אחד מהחברים בגוש שכזה ובוודאי שלא סגר הסכמים, אף שלא נשאר זמן רב עד להגשת הרשימות. פרץ לא רצה איחוד. בימים האחרונים גבר הלחץ שהופעל עליו מצד ח"כים שנמצאים ברשימה, אחרי איציק שמולי וסתיו שפיר, ועסקנים ותיקים של המפלגה שלא ללכת למהלך של איחוד. הח"כים חששו להידחק

למקומות אחרונים, הוותיקים ודאי חששו למותג "העבודה", שיילך וייעלם.

פרץ רצה מתחילת הדרך לרוץ בלי הורוביץ וברק. אבל במחנה המרכז שמאל לא היתה לו לגי טימציה לא להתחבר. פרץ חושב שהצירוף של אור לי לוי נותן לו את הלגיטימציה לרוץ בלעדיהם. יש לו חלום להביא קולות מהימין, ואת זה אי אפשר לעשות ברשימה אחת עם מרצ או ברק, ואולי, רק אולי, אפשר לעשות זאת עם 70 אלף הקולות שלוי הביאה בבחירות האחרונות.

המהלך אמש עושה סדר ומבלגן את המפה הפוליטית כמעט באותה מידה. הוא מצייר, פחות או יותר, איך ייראה גוש השמאל כחול לבן, העבודה, ואחת משתי המפלגות, או של ברק או מרצ, שלא תעבור את אחוז החסימה. אבל המה לך הזה מבלגן מאוד את המפה הפוליטית ביום שאחרי הבחירות.

חבר למפלגתו של פרץ, זה שאפילו משמש מספר שתיים שלו, איציק שמולי, העלה במה לך הקמפיין לפריימריז ספק חשש ספק איום: "פרץ יישב בממשלת נתניהו". פרץ עצמו הכחיש והבטיח שלא יעשה זאת, אבל עלול לקרות מצב שבו ראש הממשלה נדחק לפינה ופונה לכל עבר בהצעות מרחיקות לכת. מוכר? נכון, אבי גבאי מכה על חטא שלא הסכים להצעות של נתניהו. עם הבטחות גדולות לתיקים חברתיים משמעותיים לפרץ ולוי, המזוהים עם מסרים חברתיים, ואולי אפילו הבטחה לתמיכה ביום מן הימים לתפקיד הנשיאות, לא בטוח שפרץ יישאר איתן בדעתו. בפוליטיקה, כבר ראינו, הכל יכול לקרות.