נתניהו - כהונה היסטורית

בנימין נתניהו, בנו של היסטוריון דגול, יודע שההיסטוריה היא כוכב הצפון עבור מנהיגים. בדברי ימי מדינת ישראל, איש לא יתייחס לכותרות בתקשורת הלומת שנאה, בוודאי לא לדברי הבל לוהטים ממי שטרח לכסות את פניו מפני הקור העז. מבחן ההנהגה הוא ברושם שנחקק לדורות. בימים אלה, כשכהונת נתניהו כראש ממשלת ישראל היא הארוכה ביותר בתולדות המדינה, בוודאי שיש לעובדה זו משמעות היסטורית.

ב 70 שנות המדינה ייזכרו שלושה ראשי ממשלה שבנו נדבך אמי תי ומשמעותי בתולדותיה: דוד בן גוריון, מנחם בגין ובנימין נתניהו. בן גוריון ייזכר כמי שבאומץ לב, ברגע ייחודי בהיסטוריה היהודית והכללית, הכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והנהיג אותה בראשית דרכה. מנחם בגין יירשם לדורות כיהודי שחש את משק כנפי ההיסטוריה בדור האחרון לגלות והראשון לגאולה, חיבר אל מרכבת הגאולה את ישראל השנייה, שנזנחה בשולי דרכים, וחתם על הסכם שלום עם מצרים. בנימין נתניהו ייזכר לעד כמי שתוך עשור הצליח להפוך מדינה קטנה בשולי המזרח התיכון למעצמה עולמית מוכרת ומוערכת. מעצמה מדינית, כלכלית, מדעית, טכנולוגית וצבאית. אומות רבות וגדולות בעולם כולו משתאות מול הישגי ישראל, ועושות מא מצים ניכרים על מנת לפענח את סוד ההצלחה.

מעולם בתולדות המדינה לא היה ראש ממשלה שפיתח קשרים כה הדוקים עם מנהיגים מובילים בעולם. רוסיה, ארה"ב, סין והודו - וכלה במדינות קטנות באפריקה ואסיה; קש רים שגורמים למדינות ערביות להפנים שהידוק קשריהן עם ישראל יכול לסייע להן משמעותית. היכולת של נתניהו לעמוד מול אובאמה שמונה שנים רצו פות, לא להתקפל ולא לוותר, היא ביטוי לאומץ לב ולמנהיגות מוכחת.

בשנות כהונתו בעבר - וכפי הנראה גם בעתיד - לא הלך נתניהו שבי בסו גיות עקרוניות אחרי דעת הקהל ולא קיבל החלטות על רקע פופוליסטי. בי טוי לכך הוא במידת האיפוק שהוא נוהג בעניין עזה, לדוגמה. איפוק מתוך הבנה היסטורית וקריאה מציאותית של המצב, תוך ספיגת ביקורת קשה מתושבי העוטף ומפוליטיקאים. הוא יודע מה מחיר הכניסה לעזה, ומעדיף הסדרה.

נתניהו מותקף מבוקר ועד חצות, מימין ומשמאל. זה כנראה גורלו של מנהיג אחראי, שבז לשבשבות שהשתלטו על הפוליטיקה בשנים האחרונות. יש בימין קבוצה אידיאולוגית מוערכת, שמאז מלחמת ששת הימים מדברת מתוך שכנוע עמוק כאילו היא יודעת את תוכניות האל. אין טעות גדולה מזו. הנהגה חייבת לפעול בתוך מציאות אקטואלית. העם היהודי שילם מחיר יקר על אי קריאת המציאות. ארץ ישראל נב נית, ביהודה ושומרון קמות שכונות חדשות ויפות למכביר, והחוכמה העילאית היא לבנות יותר ולדבר פחות.

השמאל שונא את נתניהו שנאה תהומית מתחתיות נפש מיוסרת. נת ניהו הוכיח שהתזות שלהם מופרכות ושאפשר להתקדם לקראת הסדרים והסכמות מבלי צורך לוותר על שטחי מולדת. רוב גדול מאזרחי ישראל כבר הפנים שהמאבק הפלשתיני הוא על קווי 1948 ולא על גבולות .1967 השמאל, שהלך שבי אחרי חלומות עוועים, הפך בלתי רלוונטי. הם לעולם לא יסלחו לנתניהו, שבראש מפלגת "מנשקי מזוזות ומש תטחי קברים" מוביל את המדינה תקופה ארוכה יותר מאשר בן גוריון.

מותר להגיד תודה לנתניהו, שכבר 20 שנה הוא ומשפחתו סופגים ללא הרף נאצות, הכפשות, החשדות ומעקפי דמוקרטיה באמצעות מערכת אכיפת החוק. מעטים המנהיגים שלא היו נשברים. למען עם ישראל, נקווה שהוא יוכל להמשיך להוביל את המדינה להישגים רבים ונוספים.

גילוי נאות: יש לי ביקורת על התנהלות נתניהו בכמה נושאים. אך מאחר שבישראל ישנם הרבה מאוד פוליטיקאים ואנשי תקשורת שמ תקפות על נתניהו ובני משפחתו מהוות את עיקר גאוות מקצועיותם, אינני רוצה להסיג את גבולם. הריני משאיר להם את סיפוקם המלא, במסע הציד הארוך נגדו בספארי הפוליטי הישראלי.