במרחק נגיעה מכאן
מבלי לקרוע את הכיס, באטומי מציעה חופשה הכוללת בתי מלון מפוארים, אוכל טוב ואינסוף אטרקציות ● מחוץ לעיר הטבע מזמין לטייל ולחקור את הנופים של גאורגיה
עיר הנופש באטומי, השוכנת על שפת הים השחור בקצה מערב גאורגיה, מרחק נשיקה מהגבול עם טורקיה, הפכה בשנים האחרונות ליעד אטרקטיבי עבור ישראלים שתרים אחרי חופשות ביעדים שבהם המחיר אינו גבוה והתמורה יותר ממספקת. בכך באטומי מצטרפת לרשימה שכוללת מקומות כמו בורגס, אנטליה, ולא מעט אזורים בקפריסין השכנה.
לפי נתוני לשכת התיירות הממשלתית של גאורגיה, 74 אלף ישראלים הגיעו לעיר ,2018־ב עלייה מטאורית של 55 אחוזים לעומת השנה שקדמה לה, ועד סוף 2019 המספרים צפויים לנסוק עוד יותר.
כשבוחנים את התמהיל שמציעה באטומי, ואת יחסי העלות־תועלת שלה, מבינים את כוח המשיכה הגדול שהיא מביאה לשולחן. מרחק הטיסה קצר יחסית מנתב"ג (שעתיים ורבע), בתי המלון המפוארים מציעים חופשת בטן־גב במחירי "חצילעומת הארץ", שופינג זמין וזול, קזינו כמעט בכל פינה, אוכל עממי משובח, תושבים מקומיים מסבירי פנים, ובעיקר תחושה כללית שלא מקפידים לקרוע לך את הארנק סתם כי הם יכולים.
באטומי בת 400 אלף התושבים, בירת מחוז אדג'רה, משופעת באטרקציות, גם אם לא מדובר בסדר הגודל של מגדל אייפל (אבל יש מגדל חביב עם שעון אסטרונומי) או הקולוסיאום (יש מלון חדיש שבנוי בצורת האייקון ברומא).
על החוף נעים פסליהם הקינטיים של זוג
האוהבים עלי ונינו, שמתאחדים ונפרדים במחזוריות איטית ובלתי נגמרת, רחוב הקניות המרכזי, קורגילדזה, מאפשר להצטייד בג'ינסים או במשקפיים במחירים שקניון TLV מכיר רק בחלום, ועוד לא דיברנו על שוק האוכל המרכזי, שמסחרר את האף בריחות תבלינים, הדולפינריום, שמציג פעלולי דולפינים מאולפים (שספק אם הם נהנים מהמתרחש באותה מידה), "הבית ההפוך", שנבנה כך שגגו נראה נטוע בקרקע ואילו המבנה עצמו מתנשא מעליו, והטיילת הרומנטית הצופה לים, שאפשר להעביר בה דייט ארוך במיוחד.
באטומי מרושתת באינספור מסעדות שמציעות מנות לכל חך, ובראשן המאכל הלאומי הנודע חצ'פורי אדג'רולי - מאפה בצק שצורתו סירה, ובו משתכשכות גבינות רותחות ביחד עם ביצה רכה, שערבובן בורא טעם נפלא. לצד משקה הצ'אצ'ה המסורתי בעל כמות האלכוהול המרשימה (יכול להגיע עד ל־07 אחוז!), ומרק החרצ'וב, עתיר בשר הבקר והאגוזים הטחונים, כל ארוחה כאן מציעה מרקם טעמים מסקרן.
טבע פראי לתפארת
נדמה שרוב המבלים בבאטומי מפספסים את העושר האמיתי שיש לעיר להציע, אם רק יוצאים לגיחות מחוץ לתחומיה המוניציפליים. כמו אזורים אחרים בגאורגיה, גם מחוז אדג'רה טובל בנופי טבע פראי, והוא רווי הרים גבוהים, יערות סבוכים ומשטחי ירוק־עז שמשובצים במפלים ובנתיבי הליכה בכל דרגות הקושי.
לא הרחק מהעיר, 25 דקות נסיעה לכיוון צפוןמזרח, ממוקמים הגנים הבוטניים של העיר, שמציעים לעצלני אינסטגרם לפחות חמש תפאורות רקע בינלאומיות לצילומים שאפשר להעלות לסטורי. רוצים להשוויץ שאתם ביפן, עם יער במבוק כמו בקיוטו? יש. מפנטזים על יערות הגשם הצפופים של ברזיל? קיבלתם. ויש גם מתחמים שמוקדשים לצמחייה מהרי ההימלאיה, ניו זילנד, מקסיקו ואפילו המזרח התיכון שלנו.
פארק מטיַרַלה רחב הידיים, המשתרע ממזרח לבאטומי, הוא שכיית חמדה לכל חובבי ההליכה בטבע. הנופים בשמורה הזו הם התינוק שהיה נולד אילו הגליל העליון היה פוגש את פארק היורה. הכל כאן נבלע בתוך ירוק בגוני זרחן, ושבילי הצעידה (רובם מתאימים למשפחות) חוצים מעל יובלים מפכפכים (בקרונית שמופעלת במנואלה ידנית), נעצרים מול אגמונים שוקטים, או מזמינים רחיצה קלילה בזרם מפל מזדמן. אפשר להעביר כאן אחלה בוקר וצהריים.
אם מדרימים מהעיר לכיוון גבול טורקיה, מוצאים שני אתרים מעניינים במיוחד. האחד הוא המוזיאון האתנוגרפי של כמאל טורמנידזה, מפעל חיים קטן של אדם אחד, אוּמן במלאכת יד, שבנה במו ידיו עשרות תצוגות המתארות את חיי המסורת של העם הגאורגי. זו מין הכלאה של מוזיאון היסטורי עם מיצג סוף שנה של תלמידי בית ספר בהדרכת בתיה עוזיאל המנוחה.
האטרקציה השנייה היא מבצר גוניו־אפַסרוס, מימי האימפריה הרומית, שההליכה המענגת בין שרידיו משולה לטיול במנהרת זמן. מהמתחם המשופץ והפתוח לשמיים, שעבר גלגולי ידיים ונכבש לאורך השנים על ידי הביזנטים, העות'מאנים והסובייטים, נותרה כמעט כל החומה המקיפה, ויש בתוכו ביתנים מודרניים שמציגים כלי נשק, מטבעות ואביזרים מתקופות היסטוריות בעברו.
חבל אדג'רה ידוע ביין שלו, שנעשה גם היום באותן שיטות מסורתיות, הכוללות הטמנת כדי חרס עם הנוזל המשכר בתוך האדמה.
נסענו כשעתיים לאחוזת משפחת שרְבשידזה, המתגוררת בבית הצופה אל טריו הרים שנפגשים מול מרפסת הגג, מעל גפנים משורגות בעמק מרהיב ביופיו. כאן מכינה המשפחה יין, צ'אצ'ה ושאר מאכלים מסורתיים, ומארחת (בתשלום) תיירים שמעוניינים לטעום מהמטבח הגאורגי המסורתי, עם חומרי גלם לא תעשייתיים שנאפים ומתבשלים במקום (בני המשפחה גם מציעים סדנאות ספונטניות להכנת חצ'פורי).
בדרך חזרה עצרנו במפל מחונֶטסי הגבוה 30( מטרים), שבמרחק קצר ממנו עובר נהר מתחת לקשת רומית. רוכלים ותגרניות מציעים כאן את הממתק האהוב צ'ורצ'חלה, שעשוי מאגוזים עטופים בג'לי ממיץ ענבים, ובהמשך הדרך אפשר לקנח בארוחת ערב רוגעת (לא לפספס את מאפה החלובאנה עם התרד והגבינה), ולספור לאחור, בצער, את השעות שנותרו עד החזרה לפקקים של איילון.