איראן - האתגר של הדייר הבא בדאונינג 10

י מים ספורים לפני ניצחונו הצפוי להנהגת המפלגה השמרנית הבריטית ומינויו כראש ממשלתה החדש של הממלכה המאוחדת, לא יכול היה בוריס ג'ונסון לייחל למתנה גדולה יותר מלכידתה של המכלית השבדית נושאת הדגל הבריטי על ידי האיראנים. יריבו, שר החוץ ג'רמי האנט, ממקסם את המשבר הפתאומי כדי לחזק את הפרופיל הציבורי שלו באמצעות נוכחות הצהרתית לוחמנית למדי בתקשורת וברשתות. אך הוא חבר בממשלה שכבר מואשמת בכך שלא נקטה אמצעי הרתעה, כדי לערוב למעבר בטוח של כלי שיט בריטיים במצרי הורמוז לנוכח האיומים הברורים של האיראנים. בוריס ג'ונסון לא. הוא בחוץ, עדיין, וזה מאפשר לו גם להימנע מהצהרות שהוא עלול להתחרט עליהן.

אחת כזו הוא כבר השמיע רק לפני שבוע בעימות האחרון מול האנט שארגן ה"סאן": המועמד המוביל להנהגת המפלגה השמרנית הצהיר כי פעולות צבאיות נגד איראן אינן "אופציה הגיונית". בכך הוא קשר את ידיו וכבל את עצמו לגישה האירופית, שרואה אך ורק בדיפלומטיה אמצעי לפתרון הבעיות - קרי, לקבלת התכתיבים האיראניים. העמדה הזו גם מרחיקה את ג'ונסון מתומכו הנלהב בבית הלבן דונלד טראמפ - שגם אם אינו שש, בלשון המעטה, להרפתקאות צבאיות, מקפיד שלא לשלול אופציות כאלה ובכך מותיר לעצמו מרחב פעולה והרתעה גדול יותר.

האיראנים יודעים היטב במי הם מתגרים כעת: אמנם בריטניה יזמה את ההסלמה הנוכחית עם מעצר מכלית הנפט האיראנית "גרייס "1 לפני עשרה ימים במימי מצר גיברלטר באשמת הפרת הסנקציות האירופיות על סוריה. אך ממשלת לונדון השמרנית נמצאת כעת בתקופת משבר, שלא תחלוף עם תום הבחירות הפנימיות לראשות המפלגה. נהפוך הוא: לנוכח ניצחונו הצפוי של ג'ונסון, הודיעו כבר 20 שרים וחברי פרלמנט שמרניים על התארגנות מרדנית נגד תוכניותיו המוצהרות להוציא לפועל את הברקזיט גם ללא הסכם עם האיחוד האירופי. כלומר, כמו לתרזה מיי, גם לג'ונסון לא יהיה הרוב הדרוש בפרלמנט כדי לממש את תוכניותיו וספק רב אם יריביו לא יהיו מוכנים לשחק באש ולהמר על בחירות מוקדמות.

מלחמת עיראק הותירה בנפשם של הבריטים צלקות עמוקות מדי. וכך, הפכה בריטניה את עצמה לחוליה החלשה במאבק מול איראן: אין הרבה דברים שהבריטים יכולים כעת לעשות. טהרן מוכנה ללכת כמעט עד הסוף בשמירה על האינטרסים שלה. כל עוד נמצאים מולה יריבים שאינם מגלים נחישות דומה, יכולה איראן להכתיב את חוקי המשחק.