עבודות שזורמת בהן אהבה איטלקית
"מבוך קיומי של זאב בודד", רטרוספקטיבה ללאו קונטיני למפרונטי, בית האמנים ת"א
השנה מציינים 500 שנה לפטירת לאונרדו דה וינצ'י .)1519( בגלריית אופיצי בפירנצה כבר החלו החגיגות, והן תימשכנה במקומות שונים הקשורים לביוגרפיה של דה וינצ'י. השנה היא גם שנת הז08 לאמן הישראליזאיטלקי ֶלאֹו קֹוְנִטיִני ַלְמְּפרֹוְנִטי, טיפוס מיוחד בנוף המקומי. לרגל כך מוגשת בבית האמז נים בתל אביב מיניזרטרוספקטיבה שלו, שאצר אריה ברקוביץ'. ולא בכדי מנויים השניים בנשימה אחת. בדברי הפתיח לתערוכה ציין קונטיני כי ליאונרדו דה וינצ'י היווה עבורו מודל לחיקוי מהיבטים רבים: המודעות למדע ולניז סוי, החיבור בין מדע ואמנות, האקלקז טיות בתחומי העיסוק והשימוש בצפנים.
קונטיני גדל ולמד ברומא ובמילאנו. הגיע לארץ בשלהי שנות הז06, כאן פגש בצייר נפתלי בזם - מפגש שהיווה נקודת מפנה מכרעת בחייו, שכן בעקבותיו זנח קריירה של מהנדס גרעין והחל להקדיש עצמו לאמנות. יצירתו נוגעת כמעט בכל תחומי האמנות הפלסטית: ציור, רישום,
פיסול, הדפס, תחריט, פרסקו. כפי שמז רמז שם התערוכה "מבוך קיומי של זאב בודד - רטרוספקטיבה אמבלמטית" רואה עצמו קונטיני זאב בודד, אמן שלא העז מיד תלמידים. זאת, לדידו, בשל הקושי לעקוב אחר ההיצע הלקטני של שיטותיו.
את יכולותיו הטכנוזמדעיות לא זנח קונטיני והוא יוצק אותן ליצירותיו. במיוחד ניתן לראות זאת בסדרת ה"אלז פסלים" שלו .)anasculpture( קונטיני ביקש לפתח מודל דיאלוגי בין התכונה הדוזממדית של הציור לתכונה התלתז ממדית של הפסל. ה"אלזפסל" אינו פסל ואינו ציור. לאור שלילה כפולה זו נוצרת תפיסה מורכבת של המציאות, המגדירה מחדש את היחסים בין התחומים מתוך סימביוזה. קונטיני משלב נפח בשטח, הוא מיישם התערבויות על דוזממד בהז גדרתו, כדי לחזק את התודעה התלתז ממדית של המוצג.
מפעל אמנותי זה משיג איכויות דיז מויים מפתיעות. כתמים עיגוליים ואליז פטיים כמו בוקעים חללים ביצירה, כשז דווקא בשל ַהֶהְחֵסר המתמשך, נוצרת השפעה פיסולית המקנה לה מורכבות ועומק. קונטיני מתאר זאת כ"אמנות הלקּונֹות": "חורים שחורים" מבלבלים את הנלכד בם כישות קוסמית מסתורית, ומייצרים אילוזיות תודעתיות.
כיאה לבן העם האיטלקי - האהבה זורמת בכל טכניקה שהיא בעבודותיו. "בתולדות האמנות המערבית הוזנח מעט ציור האהבה", מציין קונטיני, "ביצירוז תיי ובחיי, אהבה היא המרכיב המרכזי".