קומדיית אקשן מטופשת, אבל מהנה

"שוטר על הדרך", ארה"ב 2019

"שוטר על הדרך" אינו סרט טוב. הוא נוסחתי, אידיוטי וחסר מקוריות. הוא אלים באופן מוגזם וגס באופן מאולץ. אבל למ רות שראינו מאות, אם לא אלפי, סרטים שהיו כמוהו בדיוק, ולמרות שמדובר ביצי רה נחותה על פי כל קנה מידה, די נהניתי מקומדיית האקשן המטופשת הזאת, ואף צחקתי לא מעט. תתבעו אותי.

דייב בטיסטה )דראקס מ"שומרי הגלק סיה"( מככב בתור ויק - בלש משטרה שרי רי וקשוח, שדולק אחר סוחר סמים מסוכן. רוצה הגורל וויק מקבל טיפ בנוגע למקום הימצאו של סוחר הסמים הנ"ל בדיוק ביום שבו הוא מתאושש מניתוח בעיניים. אבל ויק לא ייתן לדבר פעוט כמו עיוורון זמני לעצור אותו. הוא מזמין לעצמו הסעה דרך אובר, וכך הוא פוגש את הנהג שלו, סטו )קומייל ננג'יאני, "עמק הסיליקון"( - לוזר פתטי וחסר אמצעים.

מובן שהשניים שונים זה מזה לחלו טין, ומובן שמהר מאוד הם מתחילים לריב. ויק מגייס את סטו למשימה המשטרתית המסוכנת, בניגוד מוחלט לרצונו, ואילו סטו לא מפסיק להתלונן ולחפש תירוצים שיאפשרו לו ללכת הביתה ולקיים יחסי מין עם אהובת ליבו, שממתינה לו כבר שעות במיטה )לא, אני לא ממציא את זה(.

את המתאבק לשעבר דייב בטיסטה ראינו עד עתה בעיקר בתפקידי משנה בס רטים כמו "בלייד ראנר "2049 ו"ספקטר", והוא תמיד היה אמין כמו כוננית מעץ מלא. כאן הוא יותר טוב מטוב. כאן הוא כוכב. כאמור, "שוטר על הדרך" הוא ג'אנק עם ערך תזונתי של אפס נקודה אפס אחוז, אבל לבטיסטה יש מספיק כריזמה ונוכחות כדי שזה לא ישנה. הוא קצת מזכיר את דה רוק, לפני שזה הפך לקריקטורה של עצמו, ופשוט כיף לראות אותו בפעולה. הוא גם מצליח להיות מצחיק באופן אגבי, והוא גם ממש טוב בלהעיף אנשים דרך קירות ודלתות זכוכית. מה עוד אפשר לבקש?

את ננג'יאני, לעומת זאת, אני פחות מחבב. הפרסונה הרכרוכית והבכיינית שהוא אימץ לעצמו בתור קומיקאי לא עושה לי את זה, וגם את "חולי אהבה", הקומדיה הרומנטית המצליחה בכיכו בו, לא ממש אהבתי, ואפילו קצת שנא תי. גם הפעם הוא ממש מעצבן בהתחלה. אבל הדינמיקה שלו עם בטיסטה מעולה, וכישרון האלתור שלו מניב כמה וכמה פאנצ'ליינים מצוינים ומפתיעים )למשל, .("The Future is female!" זו אולי לא אמנות גבוהה, זו אולי לא אמנות בכלל, אבל גם סרט רע צריך לדעת לעשות. ציון: 6