מי נותר מחוץ לתמונה החינוכית?

לפני שבוע התפרסמה התמונה החינוכית השנתית המצי גה את הישגי מבחני הבגרות ואת האקלים החינוכי של בתי הספר בישראל. שתי הערות על הפיקסלים שמרכיבים את התמונה: ראשית, הרוב המוחלט של המוסדות המתגאים ב 100 אחוזי זכאות לבגרות ובהובלת טבלאות הזכאות במתמטיקה ואנגלית, הם בתי ספר סלקטיביים. מרביתם שייכים לזרם הממלכתי דתי, ומיעוטם משתייכים לכנסייה ולמגזר הדרוזי והערבי.

משרד החינוך מתגאה במוסדות אלה ומייחצן את היש גיהם, אך שוכח להסגיר פרט מידע חשוב: התלמידים בבתי ספר אלה נבחרים בקפידה וממוינים מראש כדי לעמוד ביעד של הצלחה בבגרות. זהו שיקוף של אחת הבעיות המטרי דות בחינוך בישראל: ההתבדלות, הסלקטיביות, הבריחה מאחריות, תשלומי הורים מופרזים וההתרחקות מהמרכז. מוסדות אלה מרוקנים את התלמידים החזקים והמוכשרים מבתי הספר המקיפים, ולמעשה מבריחים החוצה את הקטר שצריך להוביל ולמשוך את כל הקרונות במעלה ההר.

משרד החינוך מתגאה בשיאני הבגרויות, אבל שוכח לספר שמדובר בבתי ספר סלקטיביים של השכבות החזקות בכל מגזר. החלשים - מחוץ לתמונת הניצחון

בתי הספר הסלקטיביים חיים בתנאי עבודה המנותקים משדרת החינוך המרכזית: יש בהם תלמידים מוכשרים, אוכ לוסייה חזקה, יום חינוך ארוך, תשלומי תל"ן והעשרה עד לשעות המאוחרות של היום. הם מקלט לאליטה או לשכבה החזקה בכל אחד מהמגזרים. לחלשים בחברה זו אין הכוח להתקומם על סיכוייהם הקלושים להיקלט במוסדות אלה, והם מסתופפים בבתי ספר הנאנקים תחת כובד משקלו של החינוך הציבורי דל המשאבים ועתיר המהמורות. ביום הצגת הנתונים, דינם להיות מבוישים ונכלמים.

הערה שנייה נוגעת לשיעור הזכאים הכללי לתעודת בגרות. משרד החינוך מתגאה כי גרף הזכאות לבגרות במגמת עלייה כבר כמה שנים, והשנה הגיע לשיא של כל הזמנים: 69.9 אחוזים. לכאורה, נתון מבורך. אבל לפי נתונים שפרסם מרכז אדוה, ב 2014 )השנה האחרונה של גביה יש נתונים מלאים( קרוב ל 20 אחוזים מבני הנוער כלל לא למדו בכיתה י"ב. שיעור ה"נושרים" גבוה במיוחד בקרב החרדים או הבדואים בנגב. כשמביאים בחשבון את הנתון הזה, שיעור הזכאות קטן ב 10 אחוזים מזה שמפו רסם. על כך נאמר שבנטרול כל אלה, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר.

עם פרסום הנתונים, אמר שר החינוך כי הכותרת של השנה הבאה תעסוק בערבות הדדית ובסולידריות, וכי מערכת החי נוך צריכה לטעת ערכים בלב הילדים יותר מאשר להכינם לשוק התעסוקה העתידי. למשרד החינוך יש אחריות רבה לכך שתהליכי הבידול המאפיינים את החברה הישראלית לא יחדרו למערכת החינוך. הפער בין הנתונים למשתני הרקע ממחיש עד כמה השתרש הנוהג להתגאות בהצלחותיהן של קבוצות עילית, ועד כמה מורחקים מהתמונה החינוכית אלה ש"מקלקלים" את הסטטיסטיקה. לפני שקוראים לסוליד ריות ולערבות הדדית, ראוי להבטיח שהמערכת עצמה אינה משעתקת דפוסים של אי שוויון והעדר ערבות.