ההישג של גיא נתיב

בפברואר גרף הבמאי נתיב אוסקר על סרט קצר בשם "סקין" • עכשיו עולה סרט באורך מלא שלו, באותו שם, ואף שהסרט אינו חף מבעיות - מדובר ביצירה רהוטה ואינטנסיבית עם תצוגות משחק טובות

"סקין", פיצ'ר הביכורים האמריקני של הבמאי הישראלי גיא נתיב, הוא כרטיס ביקור מצוין שצפוי לסדר לו שפע של פרויקטים עתידיים בהוליווד. נתיב, שזכה השנה באוסקר עבור סרט קצר בעל שם זהה (אך סיפור שונה), מגיש כאן יצירה רהוטה, אינטנסיבית ועכשווית, שמתהדרת בתצוגות משחק טובות, בעשייה קולנועית אפקטיבית ובלא מעט ביטחון עצמי. הסרט אולי אינו חף מבעיות, אך יש בו גם סצנות טובות, שוטים יפים ורגעים מוצלחים שעובדים בזכות עצמם, ובשורה התחתונה, בהחלט אפשר לומר שנתיב עובר את טבילת האש שלו בהצלחה.

הסרט מגולל את סיפורו האמיתי של בריאן ווידנר - ניאו־נאצי מקועקע

ומלא שנאה מהמערב התיכון, שביקש להפנות עורף לארגון הגזעני שבו היה חבר ולפתוח בחיים חדשים עם בת זוגו ושלוש בנותיה.

את ווידנר מגלם ג'יימי בל ("בילי אליוט", "רוקטמן"), והופעתו הטוטאלית וחסרת המעצורים היא ככל הנראה גולת הכותרת של הסרט. עם זאת, גם דניאל מקדונלנד ("פאטי קייקס"), שמגלמת את בת הזוג שלו ג'ולי, וורה פרמיגה ("השתולים"), שמגיחה בתפקיד משנה בתור אשתו הפתיינית ומעוררת החלחלה של מנהיג הקבוצה הניאו־נאצית שאליה משתייך בריאן, עושות כאן עבודה ראויה לציון.

נתיב, שגם חתום על התסריט, מתבל את סיפור ההתאהבות והחזרה בתשובה של בריאן בסצנות שבהן קעקועיו הרבים מוסרים מגופו באמצעות תהליך כירורגי איטי וכואב מאוד. סצנות אלה, שמתרחשות מאוחר יותר מבחינה כרונולוגית, מגלות לצופים לאן פני הסרט מועדות. אך הדרך לשם רצופה לא מעט מאבקים אלימים עם "משפחתו" הישנה של בריאן ושורה ארוכה של קשיים מלודרמטיים, שצצים בינו לבין בת הזוג החדשה והבלתי מתפשרת שלו.

מה שחסר ב"סקין", לעומת זאת, זו מעט מורכבות. זוכרים את הרגע הבלתי אפשרי לצפייה שבו אדוארד נורטון מרסק את פרצופו של הנער השחור על המדרכה ב"אמריקה ?"X אז זהו, שאין כאן רגע כזה: רגע שבו ווידנר מתגלה במלוא המפלצתיות והאכזריות שלו. הוא אמנם חותך את פרצופו של נער שחור בתחילת הסרט, ומייד אחר כך הוא גם צוחק בפני השוטרים שמציעים לו להשטנקר על חבריו - אך מהר מאוד אנו מבינים שגיבורנו הוא לא נאצי הארדקור. כלומר, הוא כן, אבל האלימות כבר לא עושה לו את זה. הוא מאוד נחמד לג'ולי ולבנות החמודות שלה; הוא מתנהג באופן מצפוני ולא אופייני במהלך אירוע של שריפת מסגד; ובכלל, לאורך כל הדרך ניכר שנתיב נזהר לא להפוך את בריאן לנבל מתועב שאינו ראוי לסימפתיה שלנו או לגאולה הבלתי נמנעת שאליה הסרט מתקדם באיטיות אך בבטחה.

פשטנות זאת (שניכרת גם באופן הטיפול השטחי במניעים שגרמו לניאו־נאצים שמוצגים בסרט לבחור בדרך שבה בחרו) אולי מונעת מ"סקין" להיות סרט משמעותי ומעורר מחשבה על שנאה ועל גזענות, אך היא אינה מונעת ממנו לבצע את יעדיו. רק אל תצפו שמישהו ישנה את דעותיו בגללו.