"תקרית המרמרה - לא כישלון" עשור למרמרה
במלאת עשור להשתלטות על המרמרה - הלוחמים משחזרים ● על המודיעין: "לקה בחסר" ● על אלימות נוסעי המרמרה: "לא נראתה כמותה" ● על הדיווחים בנוגע לשימוש ברובי צבע בלבד: "שגויים" ● ועל ההשפעה על המשך החיים: "נתן לנו פרופורציה" ●
עשור בדיוק חלף מאז ההש תלטות הישראלית על משט המרמרה שניסה "לפרוץ את המצור" על עזה. סוף האירוע ידוע: תמונות קשות של לוחמי שייטת מושלכים מהסיפון, שלושה לוחמים פצועים באורח קשה, חיילים "חטופים" בבטן האונייה למשך דקות ארוכות, ותש עה פעילי טרור שמצאו את מותם.
מעבר להשלכות על יחסיהן של ישראל וטורקיה, האירוע מלווה את לוחמי שייטת 13 שקיבלו את המשימה להשתלט על המרמרה ונתקלו באלימות קשה. אחד הלוחמים היה רס"ר )מיל'( נ', החייל השישי שגלש למרמרה. לדבריו, גם כעבור עשור הנושא עדיין רגיש עבור כמה מחבריו.
"זה לא היה המשט הראשון שנדרשנו לעצור, וגם לא האחרון", מתאר הלוחם בשיחה עם "ישראל היום", "הדבר החריג במשט הזה היה מספר מפליגים גדול מאוד. לפני המבצע ידענו שיש משתתפים רבים, אבל לא ידענו שמלבד הפעילים שעלו על סיפון האוניות באנטליה, עלו גם כ 60 פעילי טרור של ה IHH באיסטנבול", ציין.
לדבריו, "במשטים שקדמו למרמרה פגשנו פעילי שלום, אבל לא מחבלים שקיבלו כסף כדי להרוג חיילי צה"ל".
בשל מודיעין לקוי, ההכנות למבצע ההשתלטות על משט המרמרה לא היו שונות בהרבה מההכנות למשטים קודמים. "דווקא למרמרה אולי אפילו נערכנו קצת יותר", שחזר רס"ר )מיל'( נ', ששימש גם פרמדיק בכוח. "במקת"גים )מקרים ותגובות( דיברנו על תרחיש קיצון. אם לא היינו מדברים על זה, כנראה היינו יורדים לסיפון עם חולצות הוואי. באנו ממוגנים, עם אפודים ונשק חם, למרות שבתקשורת דווח שירדנו עם נשקי צבע", הסביר.
"קיבלתי מוט בראש"
רס"ר )מיל'( נ' היה בצוות המסוק הראשון שגלש למרמרה. "ב 04:30 הגענו עם המסוק מעל המרמרה", הוא משחזר. "פתחנו את הדלת, שלשלנו חבל אחד, ומייד הגיעו שלושה פעילים וקשרו את החבל לספינה. זה מסכן את מי שבמסוק. נערכנו לאופציה של גלישה על חבל אחד. זרקנו לספינה כמה רימונים שלא עושים נזק חוץ מ'בום' חזק והבזק אור, זרקנו את החבל השני, וכל הצוות התחיל לגלוש לסיפון העליון", שחזר. "בתוך דקה היינו כבר 15 לוחמים למטה, על הסיפון".
ברגע שרגליו של רס"ר )מיל'( נ' נגעו בספינה, כבר התנפלו עליו שלושה מחבלים. "קיבלתי מוט ברזל בראש, הקסדה עפה לי. הם התחילו לחבוט בי עם גרזינים, לומים ופטישים. הדבר הראשון שעבר לי בראש היה: 'מה קורה פה?' אף פעם לא נתקלתי באלימות כזו. כשהמוט השלישי פגע לי בראש, נפל לי האסימון שמנסים להרוג אותי. אז תפסתי את הנשק שלי ויריתי באחד המחבלים".
לדבריו, כל האירוע ארך חמש דקות. נ' לקח את התיק שלו והחל לטפל בפצועים. בשלב הזה גלשו לסיפון צוותים נוספים, וכעבור כ 40 דקות נוספות כבר עלו לאונייה לוחמים נוספים מהיחידה שהיו בים. "החבר'ה במסוק השני כבר ידעו שעברנו לנשק חי, ואמרו להם לרדת עם נשק חי".
רס"ר נ' ממש לא רצה לדבר על כך, אבל אחד מחבריו "נחטף" על ידי פעילי ה ,IHH ולקח ללוחמים זמן רב להבין זאת ולמצוא אותו. "אני רק יודע שאני פגשתי אותו אחרי 40 דקות וטיפלתי בו רפואית", הוא הבהיר. "מהרגע שהקרב הסתיים, חמש דקות אחרי שגלשנו למטה, ועד ,06:00 במשך כשעה וחצי, טיפלתי בפצועים".
לאחר פינוי חבריו, מהשעה 06:00 ועד צהרי אותו היום, טיפל רס"ר נ' עם אנשי צוות רפואי נוספים ב 55 פצועים טורקים. "נתנו להם את הטיפול הרפואי הכי טוב", הדגיש.
בשעה 20:00 הגיעו רס"ר נ' וחבריו לנמל אשדוד על סיפון המרמרה, ולאחר שיחה קצרה עם שר הביטחון והרמטכ"ל נסעו הלוחמים שלא נפצעו קשה לחתונה של חבר נוסף מהצוות, שלא היה איתם על הסיפון. "הייתי עם יד שבורה, אבל חגגנו עד אור הבוקר".
"ההד התקשורתי היה מטורף, אבל המפקדים עשו עבודה טובה", ציין. "לא הרגשתי תחושה של כישלון. אני מניח שמי שנפצע לא ידע תחושה של ניצחון, כי בסוף אתה נכנס בריא ושלם לסיטואציה, ויוצא פצוע קשה. כיחידה כן הצלחנו במשימה". לדבריו, "אין ספק שזה היה האירוע הכי מתוקשר שלי בשירות הצבאי, אבל לאו דווקא המבצע הכי 'מטורף' שהשתתפתי בו".
"עשר שנים זה המון זמן, אבל זה תופס כל אחד מאיתנו בנקודה שונה", הוא מציין. "יוצא לי לחשוב על האירוע הזה. זה מעצב אותך. ברמה הפרקטית, האירוע הזה נותן פרופורציה לחיים".
"הבנו שיש ברדק"
לפי רס"ן )מיל'( א' )שם בדוי(, קצין שייטת שהשתתף במבצע, "היו שם )בצוות של נ', ל"ש( כמה שלקחו את זה אישי. בזמנו הם היו עם סיוטים". א' וחייליו גלשו לספינה אחרת, שאינה המרמרה. "בדרך במסוק הבנו שיש ברדק. בהכנות למשט היו מקרים ותגובות, אבל בדיעבד, ברור שהמודיעין לקה בחסר". גם לא' חשוב להדגיש כי בניגוד לדיווחים, לכל הלוחמים היה גם נשק חם.
לדבריו, לאחר האירוע התחושה ביחידה היתה קשה. "הציבור דווקא חיבק אותנו ותמך, אבל זה היה משהו שהשתבש והפך למשהו מטורף. בתור לוחמים עמומים עשינו דברים לא פחות מורכבים, אבל הכל נעשה בשקט. פתאום פה זו חשיפה לכל העולם".