על הרווח שבין הלב לעט

ב 18 ביוני ייפתח בית ביאליק לקהל באירוע לרגל השקת ספרו החדש של המשורר רוני סומק, "כל כך הרבה אלוהים", שיצא כשבוע לפני פרוץ הקורונה ● "בזמן הקורונה כתבתי יותר מהרגיל", אומר סומק

אחרי שלושה חודשים שבהם היה סגור, ב 18 ביוני ייפתח בית ביאליק בתל אביב לקהל הרחב באירוע חגיגי לרגל צאת ספרו החדש של המ שורר רוני סומק, "כל כך הרבה אלוהים" )כנרת זמורה ביתן(.

זהו ספרו ה 13 של סומק, שמ גדיר את הספר כ"מכתב אהבה פתוח אל העולם". "יש בספר הזה שירים שמתכתבים עם אהבה, עם זיכרונות, שירים ארוטיים, שיר שאני מקדיש לבתי שירלי, שהיא חו קרת מוח, ושי רים שמוקדשים למוזיקה", אומר סומק. "פתחתי את הספר בשיר עם המשפט 'בין הכרישים השוחים/ באוקיינוס של הלשון/ מסתתר דג קטן ששמו אהבה /במו חייו הוא חוסם מהעולם/ את המבול הבא', ויש לי הר גשה שבשורות האלה ניסחתי קצת את כרטיס הביקור של הספר". את אירוע השקת הספר, שיצא כשבוע לפני פרוץ הקורונה, תנחה נוית בראל, וישתתפו בו רפי וייכרט, ליליאן ברטו, עידית טפרסון, נעמי לבוב, איריס קול, שירלי סומק ושלישיית הג'אז ג'ס קורן. לדברי סומק, הוא עבד על הספר כשלוש שנים. "אני כותב מעט, כעשרה שירים בשנה", הוא אומר, "התחושה שלי היא שכל שיר הוא סוג של הרפתקה. כשא

ני מתחיל אותו, אני לא יודע לאן אני הולך".

איך השפיע עליך משבר הקורונה?

"מלבד זה שהמשכתי ללמד בזום, כל הדברים האחרים לא היו קיימים. כדי להרגיע את עצמי, אמרתי לעצמי כל הזמן 'זה נדחה, לא בוטל'. אבל קרה משהו שה דהים אותי: פתאום כל העולם מדבר בשפה אחת. כולם חווים את הקורונה. פיליפו ממילאנו שולח תמונות של ארונות קבורה, משורר עי ראקי בפריז שולח תמונות משם. הכפר הגלובלי נהיה מציאותי מאוד.

"מבחינת הכתיבה, כתבתי יותר מה ממוצע הרגיל. כתבתי שיר אחד שבו מוזכרת המילה 'קורונה', אבל כשא

ני מסתכל על השירים האחרים שכתבתי, חלק גדול מהם מתכתב עם הקורונה, בתת מודע". סומק שמח על אירוע ההשקה הקרוב. "אני מאוד שמח שבבית ביאליק בחרו לפתוח איתי, כי זה מגרש הבית שלי", הוא אומר, "בשנים האחרונות המסע שלי עם כל ספר מתחיל שם. שירים תמיד נכתבים בסוגמסויםשל חדר אטום, ולפעמים שואלים משוררים 'אתם כותבים שו רות אישיות ואינטימיות - למה לכם להופיע? למה לצאת מהאינטימיות לקהל גדול?', אבל אני אוהב לעמוד על במה ולהגיד בקול רם את הדברים שכתבתי ברווח שבין הלב לעט. זה רגע שבו השורות מוארות באור אחר".

צילום: אריק סולטן סומק