די בהכרעה, ההטפה מיותרת

בשבוע שעבר פרסמו שופטי ביהמ"ש העליון את נימוקיהם לדחיית העתירות נגד הטלת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו ונגד ההסכם הקואליציוני. רובם המכריע של י"א חברי ההרכב המורחב הבינו היטב את תפקידם, ולא חרגו ממנו ומסמכותם. ההחלטה המשותפת מבהירה שמבחינת תנאי הכשירות הקבועים בחוק, כתב אישום התלוי ועומד כנגד חבר כנסת אינו מונע את הטלת הרכבת הממשלה עליו ואת עמידתו בראשה.

אמנם בג"ץ מחזיק עדיין בהלכת דרעי פנחסי הלא רצויה "כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד", שבהתאם לה נפסלו מינויים של שרים וראשי רשויות מקומיות תוך כרסום בח זקת החפות, ובעטייה אף נוצרה מציאות שבה יש המנסים שוב ושוב להשתמש במערכת המשפט כדי להדיח נבחרי ציבור מתפקידיהם. אלא שבאשר להרכבת הממשלה קוב עים כל השופטים נכונה ש"התערבות חיצונית בהליך זה יש בה משום פגיעה מהותית בעקרון הכרעת הרוב העומד בבסיס שיטת המשטר שלנו".

בלטה בחריגותה הנמקת השופט מנחם מזוז: "המציאות בה נאשם בפלילים בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות מקים ממשלה ועומד בראשה, מעוררת קושי ציבורי מוסרי שקשה להפריז בעוצמתו. מציאות כזו משקפת משבר חברתי וכשל מוסרי של החברה ושל המערכת הפוליטית בישראל".

תפקיד השופט לא מציב אותו בעמדה שבה הוא אמור להטיף בפסק דין על "משבר חברתי וכשל מוסרי של החברה", בהתייחסו לחברה שבמסגרתה הוא מכהן

אבקש להגן על ציבור הבוחרים מפני האשמה זו. רא שית, הציבור יודע שנתניהו עשוי להימצא זכאי במשפטו וכי עומדת לו חזקת החפות. שנית, הציבור קיבל רושם, נכון או מוטעה, שבמשך שנים "חיפשו" את נתניהו וחגגו כל חקירה נוספת באמצעות ייחוד מספר עגול כגון "תיק ,"1,000 "תיק "4,000 וביחד ...10,000 שלישית, הציבור קרא פרשנויות שלפיהן לא מדובר באישום רגיל בשוחד רגיל, אלא כדי לאפשר אותו מבקשת הפרקליטות להרחיב את גדרי עבירת השוחד ולקבוע תקדים משפטי. רביעית, הציבור גם יודע שהעבירה "מרמה והפרת אמונים" )שמ שום מה מוצגת בתקשורת כשתי עבירות, בשל ו' החיבור( היא עבירה מעורפלת ורחבת היקף, עד כי קשה לתאר איש ציבור שאם נבחן אלפי החלטות שלו מבעד לזכו כית מגדלת, לא נוכל לחשוד באשר לכמה מהן ב"הפרת אמונים", שכלל אינה מוגדרת בחוק. חמישית, כמחצית מהציבור סבורים שמדובר בראש ממשלה מצוין, המנהל היטב את ענייני המדינה, וכי יש לאפשר לו לבצע את תפקידיו ולא להחליפו באמצעות המשפט הפלילי במ קום באמצעות בחירות. הסקר הטוב ביותר בעניין זה הוא תוצאות הבחירות האחרונות.

כפי שציין השופט ניל הנדל: "הבחירות הן האירוע המכונן של הפוליטיקה היומיומית. הדמוקרטיה מעלה על נס את השוויון בין כל הבוחרים - קול אחד לכל אחד... לא ניתן לומר כי השאלה מי יהיה ראש הממשלה לאחר הבחירות נע למה מעינו של הבוחר. נהפוך הוא: שאלה זו עמדה במרכז". אך השופט מזוז כנראה איננו מרוצה מבחירת העם. נזכרתי בתגובתו של יצחק בן אהרון למהפך :77 "עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעתו של העם, אם אמנם זו ההכרעה, אינני מוכן לכבד אותה". תפקיד השופט איננו מציב אותו בעמדה שבה הוא אמור להטיף בפסק דין: "משבר חברתי וכשל מוסרי של החברה", בהתייחסו לחברה שבמסגרתה הוא מכהן כשופט.