"מנדלגייט": הגיעה העת לפעול

פרשת מנדלבליט מסתבכת והולכת. זה זמן רב שנחשף דבר קיומן של הקלטות שהוסתרו, הכוללות מידע חשוב בנוגע להתנהלותו בפרשת הרפז, שלא נכללו במסכת הראיות, שלא הובאו לי דיעת הציבור ואף לא בפני ועדת האיתור שבחרה בו לתפקיד. ואולם, חרף הביקורת הציבורית, לא רק שהיועמ"ש נשאר בתפקידו, מאז הוא גם אוחז בתפקיד היחיד שיכול להורות על חקירה בעניינו, פרקליט המדינה.

בליל שבת האחרון חשפה העיתונאית אילה חסון מידע אקוטי נוסף, שלא הובא לידיעת חברי הוועדה, ואף לא לידי בית המשפט העליון שדן בעתירות נגד מנדלבליט טרם מינויו ליועמ"ש: תיק החקירה שלו בפרשת הרפז לא נסגר מהיעדר אשמה. אם אכן הד ברים נכונים, הפרשה מחמירה פי כמה. משעה שמ נדלבליט לא הצליח לשנות את עילת סגירת התיק טרם מינויו, לאחר מינויו הוא פונה שוב, והפעם, לזה שכפוף לו - פרקליט המדינה דאז שי ניצן, ובניגוד עניינים גמור מבקש ממנו לשנות את ההחלטה בעניין עילת סגירת התיק. שי ניצן דן בנושא עם שותפיו בפרקליטות ורק כעבור חודשים מודיע לפרקליטו של מנדלבליט שלא יוכל להחליט בעניין. באותה תקופה נפתחו תיק 1000 ותיק 2000 ולאחר כמה חודשים תיק .4000

בסעיף 12 להחלטת הממשלה ,2247 הקובעת את דרכי המינוי ליועמ"ש, נכתב כי "המועמד צריך להיות כשיר להתמנות לשופט ביהמ"ש העליון". כלומר, על פי המידע החדש שנחשף, מונה ליועמ"ש אדם שמלכתחילה לא עמד בקריטריון. זאת ועוד, מדובר במידע שהוסתר הן מוועדת האיתור והן מבית המשפט העליון בעת הדיון בעתירות נגדו. מפסק הדין אפשר לראות כי השופט ג'ובראן מניח כי המי דע )המלא( בתיק החקירה נגד מנדלבליט הונח בפני הוועדה. ולא רק שאיש לא טרח להעמידו על טעותו, אלא שתהליך ניסיונות ההסתרה ממשיך לאחר מכן.

הממשלה רשאית, בהתייעצות עם ועדת האיתור, להפסיק את כהונתו של היועמ"ש בארבע עילות. לגבי שתיים מהן, כבר אין ספק: ראשית, קיימים חי לוקי דעות מהותיים וממושכים היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל. ושנית, היועמ"ש עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו.

אם עד ליל שבת, עוד נדמה היה שכל שצריך לע שות הוא לחקור את הפרשה ולחשוף את ההקלטות. כעת מתברר שהיועמ"ש לא היה כשיר להיבחר לתפ קיד מלכתחילה ובעת מילוי תפקידו נהג באופן בלתי הולם. היות שהוא ממשיך להיאחז בקרנות המזבח, אין מנוס וממשלת ישראל חייבת להתחיל בהליך פיטו ריו, על פי סמכותה. הדאגה צריכה להישמע מפי כל חברי הכנסת הדואגים לשלטון החוק ולאמון הציבור. "מנדלגייט" אינה יכולה להישאר עניין תקשורתי ציבורי בלבד, הגיעה העת שממשלת ישראל תפעל.