כך הצליחו להרוס בארץ את הפורמט
אף שאיני מהמכורים לריאליטי, די היה לצפות בפרק אחד של הגרסה האמריק נית ל"הזמר במסכה" כדי להיסחף לבינג' משעשע. הקצב, ההומור והביצועים של השירים פשוט מעבירים את הזמן בכיף. לאן כל אלה נעלמו בגרסה הישראלית המשעממת של הריאליטי?
ראשית, יש לציין שבגרסה האמריק נית יש הדחה בכל פרק. בתוכנית שבה ההדחה היא לא רק חלק מהמשחק אלא המהות עצמה )אחרי הכל, זהות המתמו דדים היא הסיבה מספר אחת לצפות בתוכ נית( - הפיצול של פרקים שעושים בארץ, כך שהדחה בודדת נמרחת על פני שלושה פרקים - הוא ממש פשע נגד הפורמט.
שנית, בגרסה האמריקנית התוכנית טסה. כלום לא נמתח מעבר לצורך, והקצב רק הולך ומתגבר. בשלב הדו קרב, למשל, שני הזמרים שנותרו מבצעים דקה אחת של שיר, על גבול האלתור, ועל פי זה הם נשפטים - מה שמבטיח מתח גבוה עד הרגע האחרון.
העניין השלישי, ואולי הכי חשוב, הוא שבגרסה האמריקנית כל הביצועים, ללא שום יוצא מן הכלל, מבוצעים בלייב, שלא כמו בגרסה הישראלית שבה מדובר בפ לייבקים שהוקלטו מראש. כלומר, בארה"ב המתמודדים באמת נשפטים על השירה שלהם. כשהביצועים הם לייב, כל הת רגשות ומעידה נשמעות היטב. לעומת זאת, בגרסה הישראלית מדובר בהקלטות שעברו שיוף מדוקדק - מה שמקשה את הזיהוי של המבצע ומעמיד את כל התו כנית באור מטופש. על מה המתמודדים נשפטים? על יכולת אנשי המקצוע לתקן מראש את השירה שלהם?
לא די שלקחו את הפורמט והוציאו ממנו במיומנות את כל מה שמעניין, גם חטאו בשקר נוסף: השופטים האורחים עושים את עצמם כאילו הם עוקבים אחר התוכנית, כאשר הקהל בבית יודע שאת רוב העונה סיימו לצלם לפני שעלתה לאוויר. זה דבר אחד שסטטיק מחמיא לר קדנית שמתופפת בכאילו על הבמה, אבל זה דבר אחר לגמרי שהשופטת האורחת מיכל אנסקי טוענת שהיא צופה בעק ביות בתוכנית.
ולבסוף, אי אפשר שלא להצביע על הליהוק של אופירה אסייג כשופטת כעל החלטה בעייתית. כמה חשיבות עצמית צריכה להיות לאדם כדי למתוח כל ני חוש שלו עם מאה פאוזות בכל משפט, כאילו כל מילה היא מינימום תורה מסי ני? כמו כן, למה הצופים צריכים לדעת כמה אנשים התארחו אצלה או כמה מפו רסמים הם שכנים שלה? ולבסוף, הדרך שבה היא מטיפה למשתתפים על הבי טחון העצמי שלהם נותנת תחושה לא נעימה, שהרי לא מדובר בילדים קטנים שצריכים חינוך.
נראה שקשת הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן: להרוס פורמט עוד יותר מההרס של "הישרדות" בגרסה הישראלית.