אגדה שהיתה באמת
הכתר - עונה ,4 נטפליקס
היה היתה פעם מלכה מארץ רחוקה. מספרים כי בימי קדם אפשר היה לעלות על מטוס ולבקר בממלכה שלה, אך ייתכן כי אלו סתם אגדות. למלכה הזאת היו כתר וממון, ארמונות פאר, קשרים בינש לאומיים, ואפילו סדרת דרמה מרהיבה בהשראתה. בגדול, הנתינים שלה היו מבסוטים. הם זכו לאספקה של לחם ושעשועים, והתפנקו על עונה חדשה של "הכתר" פעם בשנה בנטפליקס.
וכך חלפו השנים, והסדרה התמימה בנטפליקס תפסה מעמד ומוש ניטין והפכה חזקה כמעט כמו משפחת המלוכה האמיתית. בהתחלה אף אחד לא התלונן. הרי פרט למלכה עצמה, מרבית גיבורי העוש נות המוקדמות אינם בחיים, ולכן אירועים היסטוריים יצרו הרגשה של סיפורי מעשיות. אבל העונה הרביעית, שעלתה אתמול, חופרת במאורעות שהתרחשו בשנות הש08 - וזה כבר קרוב מדי.
למלכה באגדה שלנו היו ארבעה צאצאים. כל הנתינים ידעו כי דווקא הבעייתי מכולם הוא הילד האהוב עליה (הנסיך אנדרו, חבר של ג'פרי אפשטיין). ובאמת, באחד מפרקי העונה החדשה מנסה המלכה לפענח את העדפותיה האימהיות, והמסקנה שלה מתכתבת גם עם הסתבכותו העתידית של בנה המועדף.
אבל אנדרו הוא לא הסיפור, אלא דווקא הבן הבכור צ'רלס. המלך העתידי שממתין 72 שנה ליום שבו אמו תעביר לו את הכתר. ואף שהוא יורש העצר, הוא מודע לכך שהוא לא הילד המועדף - לא של המלכה ולא של הממלכה.
ואם זה לא הספיק, אז כעת צ'רלס על המוקד. העונה הרביעית של "הכתר" למעשה מאשימה אותו בסבל הנוראי שחוותה אם ילדיו, הנסיכה דיאנה, במהלך נישואיהם. צ'רלס מוצג כאדם זעפן ומתנשא, שרודף באובססיביות אחרי אישה נשואה (קמילה), נוהג להנמיך מילוש לית את רעייתו, מתנכר אליה כי היא אהובה ממנו בקרב האזרחים, ולא מצליח להפגין חיבה כלפיה או כלפי ילדיהם הקטנים, וויליאם והארי.
דיאנה היא הגיבורה הטרגית, והסדרה משתמשת בכל האמצעים כדי לגרום לנו לרחם עליה. אין לה מונולוגים מפוצצים, דיאלוגים מחכימים או רגעי התעלות; וחלק ניכר מזמן המסך היא מעבירה בדיכאון ובכריעה מעל שירותים, דוחפת אצבעות לגרון. הבריחה לבולימיה מתוארת בצורה כה גרפית עד שפרקים מסוימים נפתחים באזהרה מפורטת לגבי התוכן. היוצרים לא מותירים ספק כי האשם הבלעדי למצבה הנפשי הוא צ'רלס.
לזה מוסיפה הסדרה צלמי פפראצי שנצמדים אליה, ובני מלוכה מתנשאים ומאיימים. לסיפור האגדות הזה, כולם יודעים, לא יהיה סוף של חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה; ולכן הצפייה בדיאנה מטרידה אפילו יותר, כשידוע מראש איך יסתיים סיפורה הטרגי.
מיותר לציין כי אנשים עם דם כחול לא מתלהבים כשליצן החצר מפסיק לשעשע ומתחיל לנבור בפצע טרי. עיתוני הממלכה דיווחו אתמול בכותרות מפוצצות על כעס עצום בארמון. צ'רלס זועם. וויליאם רותח. הכל שקרים ומעשיות ושמועות שכבר הוכחשו, הגיבו המקורבים בצהובונים. אבל "הכתר" בכלל לא סדרה דוקומנטרית. יש לה עלילה מתוסרטת, היא מבוססת על דמויות ואירועים אמיתיים, אך מפריזה בסיפורים, מדלגת על עובדות ומעמיקה ברכילויות - זה מה שהפך אותה לאחת הסדרות המצליחות בעולם.
ואולי מה שבאמת עצבן את בית המלוכה זה הכרסום במונרכיה מול השולטת החדשה בשטח. נטפליקס חתמה לאחרונה עם שני פליטי הממלכה, הארי ומייגן, על עסקה בשווי 100 מיליון דולר להפקת סדרת דוקו שמתעדת את בריחתם מכבלי הארמון. זה הכסף שמאפש שר להם עצמאות כלכלית, אחרי שנטשו את עטיני המלוכה לטובת חיים חופשיים באמריקה. מוסר השכל: המלכה מתה, תחי נטפליקס המלכה החדשה.