האנשים שמושכים אותנו למעלה

כמו

רבים מאזרחי ישראל התרגשתי אתמול עם ההכ רזה של קרן "רמון" על בחירתו של הטייס איתן סטיבה לאס טרונאוט הישראלי השני. איתן שצפוי להמריא בעוד כשנה אל תחנת החלל הבינלאומית ירשום פרק נוסף במסע הישראלי לחלל, שהחל עם המראתו של אילן רמון ז"ל במעבורת קולומביה.

המסע לחלל איננו מסע אישי אלא מסע לאומי, הוא מסע אל לבבותיהם של מיליוני אזרחי ישראל, מסע של השראה, פרי צת גבולות והגעה אל מחוזות חדשים. על כן, אין מאושר ממני לראות כיצד עמותות ישראליות נוספות מצטרפות אלינו למסע הזה ודרך החברה האזרחית דו חפות אותנו קדימה.

מצד שני, כל מסע צריך גם אנשים פרטיים שידחפו אותו קדימה - בבראשית1 לא היינו יכולים להגשים זאת בלי התור מים ובראשם מוריס קאהן ומירי ושלדון אדלסון, בלי השותפים, העובדים, המתנדבים והתומ כים. הפעם עושים זאת איתן, רן, ענבל, מאיה, משפחת רמון, אנשי קרן רמון, משרד המדע, סוכנות החלל וכמובן עוד המון אנשים שכל אחד מסייע בדרכו.

אישית, בתוך ההתרגשות חסרה לי במיוחד דמותה של רונה רמון ז"ל שייסדה את קרן "רמון" והיתה שותפת אמת לחלום שלנו שנקרא "ברא שית" מתחילת הדרך. האישיות המיוחדת של רונה הקרינה על כל מי שפגש אותה ונתנה לכל אחד ואחת את התחושה שכל אתגר קטן עליהם.

רונה, דרך "קרן רמון", ראתה בכך הזדמנות לייצר השראה לדור הצעיר ולעודדו לחלום בגדול. אתמול, עוד חלום כזה הפך למציאות. מאז יצאנו לדרך עם משימת החללית "בראשית" חרשנו את הארץ כולה ופגש נו אלפי בני נוער "שנדבקו" בחיידק החלל ובחרו לקחת חלק במסע, ואין לי ספק כי ההכר זה היום מאפשרת להם להמשיך לחלום ובגדול. היום אסטרונאוט ובתקווה מחר גם אסטרונאוטית.

אנחנו צריכים עוד אסטרו נאוטים, עוד מהנדסים, עוד מד ענים ועוד מאות אלפי ילדים שיביטו מעלה, יעזו לחלום ולא יפסיקו עד שיצליחו להגשים. אתמול עשינו, כמדינה, עוד צעד קדימה - המסע עוד ארוך.