לטראמפ יש עוד מה לתרום

אייל זיסר

התקשורת כבר ממהרת להספיד את הנשיא טרא מפ, אבל לרשותו עוד חודשיים בבית הלבן, וקשה להניח שאדם כמותו יניח להם לחלוף מבלי לנסות ולהותיר חותם אחרון. במיוחד אמורים הדברים במ זרח התיכון, שבו רשם ממשלו הצלחות יותר מבכל אזור אחר בעולם.

לצד קידום תהליך השלום בין ישראל לעולם הער בי, הגביר טראמפ את הלחץ על חברות "ציר הרשע", איראן, סוריה וחיזבאללה, והביא אותם אל סף קריסה כלכלית. בניגוד לעצות המומחים ולמדיניות קודמיו, אימץ טראמפ את הכלל ולפיו "מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח", וכך דחק את יריביה של ארה"ב לאחור.

טראמפ יכול אפוא לקדם בימי הכהונה שעוד נות רו לו שורה של מהלכים שיקבעו את מורשתו באזור, ויעצבו את פניו של המזרח התיכון לעתיד הרחוק, אולי אף מעבר לשנת ,2024 שבה הוא עשוי לשוב ולהתמודד על כהונת הנשיא.

לצד צירוף מדינות ערביות נוספות לעגלת השלום עם ישראל, עשוי טראמפ לקדם מהלכים חד צדדים בזירה הפלשתינית, שיקבעו עובדות בשטח, ויקלו לעתיד לבוא על קידום פתרון של שלום בין יהודים לערבים בארץ ישראל. הכרה אמריקנית בריבונות ישראלית על גושי היישובים המצויים בקונצנזוס בישראל, או הורדת שאלת "זכות השיבה" מעל לסדר היום, מתכתבים עם מהלכיו בעבר, ויציבו את האזור, גם אם למורת רוחם של הפלשתינים, בעמדת מוצא נוחה וריאלית יותר לקידום מהלך אמיתי של שלום.

טראמפ עשוי גם להגביר הלחץ הקטלני על איראן, סוריה וחיזבאללה באופן שיקבור עמוק באדמה את תוכניותיה של איראן. אחרי הכל, בפעולה אחת - חיסולו של קאסם סולימאני לפני שנה, הסיג טראמפ את איראן שנות דור אחורה. הוא אינו צריך אפוא להירתע ממהלכים שיכו קשות באיראן ובבעלות ברי תה וינטרלו, ולו גם לשנים אחדות, את יכולת ההיזק והפגיעה שלהן.

אולם ייתכן שהתרומה המשמעותית ביותר שיכו לה להעניק עזיבתו של טראמפ לישראל היא דווקא התפכחות ושיבה אל יסודות מדיניות החוץ והביטחון של ישראל בסימן העיקרון "שישראל יכולה וצריכה לסמוך רק על עצמה".

וושינגטון היתה ותוסיף להיות ידידה ובעלת ברית קרובה של ישראל, אבל היה זה הנשיא טראמפ שאמר בגלוי את מה שהאמריקנים מאמינים בו בשקט: אנו מעניקים לישראל סיוע כלכלי נדיב כדי שזו תוכל להגן על עצמה, ובמשתמע שלא תזדקק לחיילים אמריקנים שילחמו למענה. ואכן, כולנו יודעים שברגע האמת ישראל תצטרך לסמוך רק על כוחה ועל יכולותיה.

זהו לקח חשוב לישראל דווקא בתקופת כהונה של ממשל כה ידידותי. בסופו של דבר לאמריקנים אינטר סים ושיקולים משלהם, ואלו יבואו תמיד לפני האינטר סים הישראליים. יש גם הבדל בין ידידות ואפילו תלות, לבין התבטלות עצמית. היה זה רה"מ מנחם בגין שהכריז בשעה של עימות קשה עם ממשל הנשיא רייגן, שהיה ידידותי לכל הדעות, כי אסור לישראל להפוך למדינה וסאלית העונה "אמן" על כל תכתיביה של וושינגטון, וכי עליה לקדם את האינטרסים שלה גם במחיר של "עימות בין ידידים" עם ארה"ב.