הפקה בימי קורונה
האנטומיה של גריי - פתיחת העונה ה yes VOD ,17
זה לקח קצת זמן, אבל לאט לאט המציאות החלה לשנות יותר ויותר את הטלוויזיה שלנו. פתאום קצת מוזר לצפות על המסך בה תקהלויות, במסיבות המוניות או בסתם אנשים ללא מסיכות. ואכן, לאחרונה אנחנו מקבלים עוד ועוד תוכניות וסדרות שצולמו לאחר פרוץ המגיפה, מה שמאפשר לנו לבחון איך השפיעה עליהן הקורונה.
"הזמר במסכה", למשל, היא הפקה כזאת שאמנם צולמה אחרי הגל הראשון, אבל קשה לראות בה את השפעות התקופה. הקהל והשופטים לא עוטים מסיכות כדי לאפשר לצלמים לתפוס את הבעות פניהם )כי על זה מבוסס כל הפורמט(, וגם כדי לשדר איזו תחושת אסקפיזם של נורמליות. בחודש הבא תושק עונה חדשה של "האח הגדול", ומעניין יהיה לראות כיצד ישתלב הנגיף בהתרחשויות הרגילות של הדיירים.
דווקא בקרב סדרות מתוסרטות קיימות יותר אפשרויות להכניס את הקורונה פנימה. מ"החיים עצמם" דרך "סאות' פארק" ועד הסרט של "בוראט" - כל יצירה עכשווית שיצאה בחודשים האחרונים ני סתה להתאים את עצמה למצב, אם באמצעות סצנות של ריחוק חב רתי, עטיית מסיכות ובידוד, או דרך השפעה ישירה על קווי עלילה. במרבית המקרים זה לא באמת השתלט על הסיפור המרכזי או הזיז את הדמויות.
ב"אנטומיה של גריי", כך נדמה, כן לקחו את הקורונה ברצינות, כמתבקש מסדרת בית חולים בימי מגיפה. דרמת הרופאים הכי ותי קה בפריים טיים האמריקני חזרה השבוע (yes) עם פרק בכורה כפול שפתח את עונתה ה ,17 שייתכן כי תהיה האחרונה שלה. אחרי שה עונה הקודמת קוצרה בגלל אילוצי הקורונה, הצטיידו בבית החולים גריי סלואן ממוריאל במסיכות N95 ויצאו להילחם במגיפה.
אם העונה גם תמשיך בכיוון הזה, נראה כי הקורונה צפויה להיות מאוד נוכחת הפעם. לאורך הפרק הצליחה האנטומיה לשלב בעלי לה את הקשיים והכשלים שחווה מערכת הבריאות בתקופה הזאת: מהמחסור בציוד מגן, דרך טיפול בנערים שמרדו בהגבלות ונקלעו לשריפה במהלך מסיבה מחתרתית, ועד בני משפחה שלא יכולים להיפרד מקרוביהם הגוססים. "אני מקבלת הפסקה כשאני יכולה להכניס לחדר משפחה כדי להיפרד, ואז עושה עוד החייאה", מתארת בשלב מסוים דוקטור גריי את המצב הטרגי.
אבל "האנטומיה" לא דרמת בית חולים רגילה. היא תמיד משכה לאזורי אופרת סבון עם משולשים רומנטיים, אהבות ובגידות, סול חות וחרטות, והמון רגשות, והרבה דמויות מתות. מכיוון שזהו השלד האמיתי של האנטומיה, היא בהחלט היתה יכולה להמשיך באותו הנתיב ולהשאיר את הקורונה כעוד אנקדוטה ברקע, כפי שעשו סד רות אחרות. אך כנראה שסדרת בית חולים בשנת 2020 לא באמת יכולה להתנהג ככה.
אז הקורונה קיימת, מה שיוצר לפעמים מצבים מוגזמים ומוזרים, כשהדמויות קופצות במהירות בין רגעי משבר מקצועיים )"אני שו נאת שכולם מתים ואין לי איך לעזור להם"( לבין דרמות פרטיות )"אני שונאת את העובדה שבעלי לא רוצה לחזור אלי"( לבין שחרור מתחים מיניים בחדר הציוד )"אני יכול להשאיר עלי את המסיכה שלי?", "זה לא מה שאני רוצה להוריד לך"(.
נכון, ייתכן כי התמותה בבית החולים של גריי היתה פחותה אם אנשי הצוות היו מקדישים את הזמן בטיפול בחולים במקום לדסקס מעל מיטותיהם על מערכות יחסים ואינטימיות, אבל זה נושא לדיון מהסוג שראוי לקיים בחדר ניתוח. למען האמת, ואת זה יש לזקוף לזכות האנטומיה, היא בהחלט ידעה כיצד להשתמש במגיפה, בה שפעותיה ובתסמיניה כדי לייצר את העלילה המדויקת ביותר מבין הסדרות שנוצרו לאחר השקת הקורונה.