"'הזמר במסכה' החזיר לי את הביטחון בעצמי"
יותר מעשור שמיכל אמדורסקי לא הוציאה שירים ● עכשיו, אחרי שהשתתפה ב"הזמר במסכה", היא מוציאה שיר חדש שכתבה והלחינה ● השיר "קומי ולכי!" עוסק בנשים שחוות התעללות ● "במקום לכתוב פוסט, כתבתי שיר", היא אומרת
יותר מעשור עבר מאז האלבום האחרון שמיכל אמדורסקי הוציאה. לאחרונה חזרה אל המוזיקה ואל המסך בתוכנית "הזמר במסכה", ועכשיו היא מוציאה שיר חדש, שאותו כתבה והלחינה.
השיר, "קומי ולכי!", עוסק בנ שים שחוו ואשר חוות התעללות מצד בני זוגן. "הנושא הזה לא קרוב אלי", מבהירה אמדורסקי, "אבל המקרים הר בים של נשים שנרצחות בידי בני זוגן מחרידים אותי.
"רק שלשום נרצחה אישה בידי הגרוש שלה, לאחר שהגישה נגדו תלונה כמה פעמים. זה יכול לקרות לכל אחת. אין פה מענה, אין אכיפה, אין עזרה מהר ווחה, ואנחנו כציבור יושבים ושותקים". אז החלטת להוציא שיר? "כן. הכוח שלי הוא במוזיקה, אז במ
קום לכתוב פוסט מזועזע בחרתי לכתוב שיר. שלחתי את השיר למירי מיכאלי, שחוותה בעצמה אלימות מצד בן זוג, והיא אמרה לי 'השיר שלך יכול להציל חיים'. זה גרם לי להוציא אותו החוצה. מירי גם משתתפת בקליפ".
את מאמינה בכוח של המוזיקה לש נות מציאות?
"אני לא יודעת, אף פעם לא כתב תי שיר מחאתי או שיר שאמור לשנות משהו. אני מקווה שזה ייתן כוח לנשים. בחלומות שלי קבוצה של נשים עומדת מחוץ לבית של אישה מוכה שאומרת 'תעזרו לי', ולא עוזבת אותה לבד. יש המון עמותות, אבל לאף אחת מהן אין באמת כוח לשנות. אם אציל אישה אחת ממוות - עשיתי את שלי". עשור שלם שלא שחררת שיר חדש. "נכון. הטריגר שלי לחזור לכתוב היה הקורונה. שי, המנהל שלי, הוציא אותי מהבית, שבו ישבתי בפיג'מה, ופשוט הושיב אותי באולפנים ליצור ולכתוב. עוד לא חוויתי את החוויה של להוציא שיר ליו טיוב, את הכוח של הרשת הח ברתית. השירים שהוצאתי היו בעידן הפלייליסט, כשהרדיו החליט מה יש מיעו ומה לא. הוצאתי כמה שירים ולא השמיעו אותם. הייתי צריכה למצוא דרך להתפרנס, אז המשכתי בהופעות של קאברים, של מחוות לאמנים, של מופעים לילדים, עם הנחיית אירו עים. הבמה לא נעלמה לי, אבל היצי רה האישית שלי התמסמסה לחלוטין".
אני מניחה שההשתתפות ב"הזמר במסכה" עוררה משהו.
"קודם כל זה היה נורא לשקר ולהס תיר מאלה שקרובים אלי )צוחקת(. חוץ מבעלי שידע, וחתם גם הוא על סודיות. בתור הפטרייה היה לי הרבה מעבר לכיף. צילמנו בקורונה, ופתאום מוציאים אותך מהבית לחזרות, ללמוד שירים, להופיע. פתאום יש קהל, ואת מעריכה את מה שהיה לך כל החיים ונעלם.
"מה שאמני הבמה עוברים עכשיו זו טרגדיה. עולם התרבות מת. לאמ נים המצליחים יש רזרבות והם ימשיכו לחיות טוב, אבל אנחנו שעל התפר, שמתפרנסים מהופעה להופעה - מב חינתנו זה גזר דין מוות. יש כאלה שאומרים לי 'המקצוע שלך לא רל וונטי', ואני שותקת. מבחינתי, אדם שאומר דבר כזה לא מבין כלום. אני לא מכירה אדם אחד שלא צורך מוזיקה באיזושהי דרך.
"היצירה שלי התחילה עוד לפני 'הזמר במסכה' אבל התוכנית הזאת שי נתה לי את החיים. לא ידעתי איך יהיה השיח עליה, ופתאום נהיה שיח נעים מאוד סביב התוכנית. זה לא אחד נגד השני, זה לא פוליטיקה, זה משהו מג ניב וכיפי וקליל. זה הרים אותי ממיכל של מינוס מאה לאפס, זה החזיר לי את הביטחון שלי בעצמי".