די לפאניקה, הילדים יהיו בסדר

בוודאי כבר שמעתם על זה. הדור הצעיר שלנו הוא דור אבוד. מדברים על זה בטלוויזיה, כותבים על זה בעיתון, דנים על זה ברשתות החברתיות וצועקים על זה מרה בכנסת. אין מה לעשות עוד, זו פשוט עובדה, צומח פה דור אבוד. הלך עליהם, קאפוט, אין להם תקומה, עתיד או תקווה.

ילידי 2002 עד 2014 שמאכלסים כיום את כיתות מערכת החינוך, נדרסו תחת גלגלי הקורונה והם חסרי תקנה, אפשר כבר מעכשיו למחוק אותם מדפי ההיסטוריה. לא ייצא מהם גנרל, לא יצמח מהם מנכ"ל, הם לא יולידו מדענים דגולים או אנשי רוח מעוררי השראה, על פרס נובל אפשר רק לחלום וזה יהיה נס אם בכלל יהיה פרס ישראל. וחבל, היה דור עם פוטנציאל.

אבל אולי רגע לפני ההספדים ושנייה לפני שעושים על הדור הצעיר קריעה, כדאי לקחת נשימה. דורות הם לא דבר שהולך לאיבוד כל כך בקלות. נכון, המצב רציני מאוד, תלמידי ישראל והוריהם מתמודדים עם אתגרים חסרי תקדים ולא פשוטים. הלב נקרע לנוכח העלייה בדיווחים על לחץ נפשי, ניתוק וחרדות, ובהחלט יש מקום לדיון מה צריך לעשות כדי לסייע ומה לא נעשה עד עכשיו. אבל זהו רק אתגר אחד מהר אתגרים שהביאה הקורונה. לרוחב כל הגזרה הטמין הווירוס מוקשים שמאיימים על ציבורים שלמים.

ובכל זאת, תאמינו או לא, לאורך ההיסטוריה כולה דורות צעירים של מים בכל מקום וזמן התמודדו עם אתגרים עצומים, ולא הפכו לאבודים. אפילו פה בחלקת האדמה שלנו. הדור הקודם חי במדינה שבה הפחד שלט, ברחובות, בבתי קפה ובקניונים נטבחו ילדים כשברקע משתולל מיתון חריף, ובכל זאת הם בגרו וסייעו להפוך את ישראל לגן פורח ויחסית בטוח. ילדים ובני נוער בישראל ידעו מלחמות, אסונות, אינפלציות ומעברות. דור המייסדים איבד אחוז אחד מאוכלוסייתו במלחמת העצמאות ומשם עבר לצנע ולעוני חמור, הכל סיבות ראויות להפיכה לדור אבוד - ובכל זאת, איכשהו הדברים התגלגלו בסדר.

מעבר לכך לא צריך להיות יאנוש קורצ'אק כדי להבין שלעמוד חגו רי שק ואפר מאחורי צעירים ולהשמיע קינות כי הם אבדו ללא שוב, זו אינה בהכרח הטקטיקה הנכונה להתמודד עם משבר. שווה גם לשקול את האופציה שאם ילדינו שבירים ופריכים וייכנעו מול כל רוח שתכה בהם, ייתכן שיש לנו בעיה גדולה ומסוכנת יותר מהנגיף.

בהסתברות של מאה אחוז יגיע במוקדם או במאוחר משבר נוסף, אישי או לאומי. אולי זו תהיה מלחמה, אולי מפולת כלכלית ואולי רעידת אדמה. החיים על השבר הסורי אפריקני מחייבים גם מצעירים מעט עמידות.

לא תזיק לנביאי אובדן הדור מעט יותר פרופורציה ומעט פחות היסט ריה. הזום ואובדן המסגרת והשגרה קשים מספיק גם ללא הדמורליזציה. אפשר לקחת ממנה הפסקה ולצאת עם ילדי הדור האבוד לטיול קצר, גם מפגשים חברתיים והתכנסויות מוגבלות אפשריים. סתיו ישראלי בחוץ ויפה. שווה להתאמץ קצת ולראות אותו, להתרחק קצת מהחדשות וממבוגרים שהחליטו משום מה לשכנע שדווקא אצל הילדים הכל אבוד.