אביב הרשתות
תוניסיה הפכה לבית ספר ל"מהפכות אינטרנט" ● במצרים, המפגינים כבשו את כיכר תחריר ● בסוריה, נגלו לעיני כל פשעי משטר אסד ● ודאעש - הוסיפו ממד של אימה לחופש ● באביב הערבי, מערכי הביטחון הפכו לחסרי אונים מול הרשתות החברתיות ● כתבה שנייה בסדרה
הפגנות המונים, מחאות עממיות ומהפכות היו חלק אינטגרלי מההיסטוריה של העולם הערבי במהלך המאה ה .20 במשך עשורים שכללו מדינות ערב, כל אחת בדרכה ובדמותה, מערך של שירותי ביטחון, מודיעים, מלשינים ורשת מתוחכמת של תעמולה. זאת ועוד במטרה למ נוע מהפכות ולחנוק מבעוד מועד תנועות מחאה.
מערכי הביטחון הללו קרסו בחורף שבין שנת 2010 ו .2011 המשטרים הערביים עמדו חסרי אונים בשעה שהרשתות החברתיות מאפשרות למיליוני בני אדם להיחשף לכשלים ולשחיתויות. כמו כן, הם השתמשו ברשתות כדי לארגן מחאות באופן יעיל. הכמות האדירה של המידע שעובר ברשתות החברתיות, וכן היותן שחקן חדש יחסית במפה הפו ליטית, הקשו על המשטרים השונים להיערך בהתאם ולנטר היטב את הפעילות ברשת.
תוניסיה, המדינה שבה החל האביב הערבי בעקבות זעם ציבו רי עצום על שחיתות ומצב כלכלי מייאש, הפכה לבית ספר ל"מהפכות אינטרנט". במהלך הימים הראשונים של המחאה, תושבי המדינה פרס מו בממוצע 70 אלף ציוצים ביום על המצב הפוליטי, חלקו מידע על הפגנות שמתקיימות בערים שו נות וחשוב מכך - דאגו לפרסם את גל ההתאבדויות שפקד את המדי נה כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה ומהאלימות המשטרתית.
היו אלה תמונות וסרטונים שחשפו את התאבדותו של מוחמד בועזיזי, דייג מובטל ששם קץ לחייו בעקבות התעללות של שוטרים. אם בעבר כלי התקשורת הממסדיים והצנזורה של השלטון היו מעלימים את הסי פור, הרשת החברתית סיפקה תהודה להתפתחויות הדרמטיות וקול הקורא לציבור לצאת ולהפגין. תחת הסיס מה "אל תתנו לבן עלי לנצח", הפיצו כלי תקשורת מחתרתיים וגולשים את המסר של המחאה בתוניסיה גם אל מחוץ גבולות המדינה.
השיטה שהצליחה עבור צעי רי המחאה של תוניסיה התפשטה במהרה למדינות אחרות. הבולטת שבהן היתה, ללא ספק, מצרים. גם שם, הרשויות התקשו להתמודד עם שטף המידע שהפיצו תומכי המ חאה ברשתות החברתיות. בצעד של ייאוש, בסוף חודש ינואר, הפי לו אנשי המשטר את רשת האינטרנט במדינה. המוחים הצעירים מצאו דר כים לעקוף את החסימה, וכשהמשטר החזיר את רשת האינטרנט לקהיר, המוחים שהתכנסו בכיכר תחריר היו מוכנים. "האינטרנט חזר, אני נמצא בכיכר כבר ארבעה ימים ולא מתכנן ללכת מפה עד שמובארק יעזוב את השלטון", מיהר לצייץ טארק שלבי, מעצב אתרי אינטרנט מצרי ומתכנת.
קידום מעמד הנשים
האינטרנט נתן דרור לאוכלוסיות שבאופן מסורתי נשמעו הרבה פחות בעולם הערבי, ובהן נשים, שנראו במספרים הולכים וגדלים בהפגנות. "המפגינים בכיכר תחריר קוראים, 'איננו רוצים אותו יותר', אנחנו לא נעזוב עד שהוא לא יעזוב", קראה הגולשת רנייה זבנה, ילידת קהיר. אחרות יצאו באומץ נגד תופעות כמו הטרדה מינית שחוו המפגינות ונגד היחס השלילי לנשים בחברה המצ רית בכלל.
בעוד הרוח המהפכנית של האביב הערבי מנשבת למדינות נוספות, החלו להתגלות גם החסרונות והמג בלות של הרשתות החברתיות. בלוב, למשל, שימשה רשת הפייסבוק את המוחים נגד הרודן מועמר קדאפי באופן די דומה לזה שעשתה במצ רים ובתוניסיה. אלא שבתוך ימים בודדים הפסקות החשמל התכופות, שאת חלקן יזם המשטר, דלדלו את קצב זרימת הידיעות, ומלחמת האז רחים שהחליפה את המחאה סתמה את הגולל על הדיון החופשי שהחל לבצבץ במדינה.
בסוריה, שם הפכה מחאה עממית שהחלה בחודשי האביב של 2011 למלחמת אזרחים ארוכה ומדממת, הפכו הרשתות החברתיות למפי צות של תמונות זוועה. קוויי החלוקה האתניים של החברה הסורית הכתי בו את ההשתייכות של הגולשים, ובמקום דיון ברשתות החברתיות, הפכו טוויטר ופייסבוק לזירות הת גוששות של תעמולה. כניסתו של ארגון המדינה האסלאמית )דאעש( למשוואה, ושליטתו בפעילות בר שתות החברתיות, הוסיפו ממד חדש של אימה לחופש שהביאו עימן הר שתות החברתיות.
בעשור שחלף מאז פרוץ אירועי העולם הערבי, למדו ממשלות רבות כיצד להפעיל מניפולציות ולהצ ליח להפחית את הסכנה שנשקפת מהרשתות החברתיות. במהלך המ חאה בחורף שעבר באיראן, הצליחו השלטונות להפחית משמעותית את פעילות הרשתות במדיה ובכך להאט ואף למנוע את התפשטות תנועת המחאה נגד השלטונות מעיר לעיר.
הבשורה של הטלגרם
עם התפשטותן של רשתות חד שות ומוצפנות היטב כמו טלגרם, משטרים רודניים ברחבי העולם עדיין חוששים מהשפעתן של הרש תות החברתיות והקושי לעקוב אחר הנעשה בהן. כיום, נראה שעל אף התערערות התקוות הגדולות שתלו בדמוקרטיזציה שיביאו עימן הרש תות החברתיות, עבור העולם הערבי נותר האביב הערבי כרגע שבו הצ ליח הציבור, בעזרת רשת האינטרנט, לתפוס את מנהיגי המשטרים כשהם אינם מוכנים.