אנרכיה מצפון

לבנון - גבולות הדם, כאן 21:15 ,11

באופן מקרי או מכוון, באותו שבוע שהסתיימה סדרת המופת "שעת נעילה" בכאן, עולה סדרה אחרת, הפעם על לבנון. במקרה הזה מדובר בסדרת דוקו שמביאה את השתלשלות העניינים במזרח התיכון, תוך שימת דגש על לבנון כמדינה שספגה את הטלטלות הגדולות ביותר, והיוותה זירת התגוששות בין כוחות שונים בעשורים האחרונים.

הדוקו מנסה להביא תמונה מלאה של מה שהתרחש בלבנון מנ קודות מבט שונות: של הישראלים, של הפלשתינים, של הלבנונים, של האמריקנים ועוד. לדוקו הזה מתראיינים אישים שונים ומגוונים שמציגים את הצד שלהם בסיפור, לכדי פסיפס שאמור לתת לצופים פרספקטיבה מקיפה יותר.

בפתיחת הפרק הראשון מתארים היוצרים את כוונתם להעניק ממדים נוספים לזווית הישראלית המוכרת. הפרק סוקר את האזור מה כיבוש הטורקי ומתקדם מהר מאוד לעבר הבעיה הפלשתינית בלבנון, לאחר גירוש אנשי הפת"ח מירדן והתבססותם במחנות הפליטים בדרום לבנון. הסרט מלא עדויות וקטעי ארכיון שמתארים את המחלוקות הפנים לבנוניות בין הנוצרים לפלשתינים שהתיישבו בדרום המדינה.

בעיצומה של מלחמת האזרחים בלבנון, הסורים מכניסים כוחות ותומכים באש"ף. הנוצרים ללא תחמושת או ניסיון נדחקים לפינה כששום מדינה לא מסייעת להם - מלבד ישראל. גם בין הנוצרים לבין עצמם יש מחנות עם משפחות יריבות, חיסולים בסגנון המאפיה וכמו שתיארו זאת היטב בסדרה, לבנון היתה במשך שנים דוגמה לאנרכיה.

במזרח התיכון חוסר תגובה מתפרש כחולשה, ובכל פעם שפלג מסוים ספג מתקפה - הוא מצא את הזמן והמקום למתקפת נגד. בעדויות ניכרת האכזריות של הלבנונים: הם רצחו בדם קר נשים וילדים רק משום שהשתייכו לצד היריב. אין חוקים.

"לבנון - גבולות הדם" מספרת את ההיסטוריה של המקום שגבה את חייהם של עשרות אלפי אנשים בעשורים האחרונים, אך למ רבה הצער היא לא מחדשת דבר ולא מביאה זוויות שטרם הכרנו. האירועים ההיסטוריים המוזכרים הם עדיין די טריים, ורובנו ראינו אותם בזמן אמת, מה גם שבשנים האחרונות נעשו סרטים על לבנון, כולל בכאן בשנה האחרונה, שנגעו בנקודות דומות. "לבנון" היא תזכורת שאנחנו עדיין במזרח תיכון ישן.

"לבנון - גבולות הדם". מעניינת אך לא מחדשת דבר