ספרים חותמת על כל מילה
כעוזרת אישית של איש עסקים, ליאת לב רן דאגה רק לאנשים אחרים, עד שבגיל 40 החליטה לכתוב קומדיה רומנטית עם גיבורה בעלת עבודה זהה לשלה ● "התפקיד שלי הוא מקור מעולה לסיפורים" ● בראיון היא חושפת את הטרגדיה המשפחתית, ומוסיפה: "סיפור אהבה לא יכול להיות רק רומנטי"
לא ידעתי שכתבתי צ'יק ליט עד שאמרו לי, 'זה צ'יק ליט'", אומרת ליאת לב רן, מח ברת "מורשית חתימה" )הוצאת עברית(, ביחס לז'אנר שמרבים לזלזל בו, אבל מרבים עוד יותר לקרוא אותו, של כתיבה רומנטית קלילה על נשים ועל ידי נשים. אבל הכריכה מצהירה בגאון על התיוג הזה, באמצעות הדימוי של נעלי עקב באדום בוהק, שמופיעות לצד נעל אולסטאר משומשת, רמז לשינוי שעוברת הגי בורה כשתתקבל, ממש בתחילת הספר, לעבודה חדשה כעוזרת אישית של איש עסקים, והוא יעניק לה, לפי מיטב מסורת הסינדרלה העירו נית, כרטיס אשראי לקניית בגדים. בארץ אין מספיק כבוד לצ'יק ליט? "קרה לי שהלכתי לחנות ספרים והצגתי את הספר, ואחת המוכרות ראתה את נעלי העקב האדומות על הכריכה ואמרה מייד: 'זה לא מע ניין אותי'. אבל יש הרבה נשים שהולכות לח נויות ספרים ומחפשות דווקא את הספרים עם נעלי העקב על הכריכה. זאת לא כתיבה מהסוג שמתאר כל שיח, עלה אחרי עלה. היה לי חשוב לכתוב חד וממוקד, שיקראו את זה מהר. החלום שלי היה שאנשים יקנו את הספר בשדה הת עופה, בדרך לטיסה לפריז, כי חלק מהעלילה מתרחש שם, אבל בסוף הוא יצא שבועיים וחצי לפני הסגר השני".
נטע, הגיבורה של "מורשית חתימה", עוברת סדרה של טראומות משפחתיות ומשברים רומ נטיים, שלאחריהם היא מתקבלת, כאמור, לתפ קיד של עוזרת אישית לאיש עסקים, ומתמסרת כל כולה לעבודה, מסביב לשעון, כדי לשכוח את הלב השבור שלה. לב רן מגדירה את נטע כ"יס מנית", שעושה את כל מה שהבוס שלה מבקש, עד שהסיפור מגיע למחוזות פליליים. לכן חשוב לה להדגיש שאף שגם היא עובדת עד היום כעוזרת אישית, הסיפור הוא לחלוטין לא אוטוביוגרפי. איך העבודה של נטע שונה מהעבודה שלך? "אין ממש הגדרה לתפקיד של עוזרת אישית, הוא משתנה ממעסיק למעסיק. בניגוד לנטע, אני לא הייתי גם בייביסיטר לילדים של המע סיק שלי, והבוס שלי מאוד שונה מהבוס בספר. מישהי פעם שאלה אותי בעיניים נוצצות אם קיבלתי כרטיס אשראי כדי לקנות בגדים, ואמ רתי לה, 'נראה לך?'. אבל כמו נטע, גם לי יצא לדאוג להלוויה ולהספד של הכלבה של המעסיק שלי, זה דווקא קרה לי.
"בעיניי, העובדה שהתפקיד הזה כולל, חוץ מהעבודה המשרדית, גם עניינים אישיים מאוד, עושה אותו מקור מעולה לסיפורים. מלחיץ אותי לכתוב את האמת, הרבה יותר קל לי לשקר. בעי ניי זה כל היופי בספרות, ללכת למקומות אח רים ולפנטז". זה תפקיד עם תו מגדרי ברור? "אני חושבת שיכול להיות גם גבר עוזר אישי. אבל זאת עבודה מאוד אימהית, ולא בטוח שיהיה לגבר קל להכיל כל כך הרבה סוגים של משימות". את לא חולמת לכתוב במשרה מלאה? "אני לא רוצה לעזוב את העבודה שלי, אני אוהבת אותה. גם ההשראה שלי היא מהעבודה, מהפגישות עם אנשים. אם אני אהיה בבית אני לא אכתוב כלום, כל היום אני אנקה את הבית".
מתנה לגיל 40
"מורשית חתימה" הוא ספר הביכורים של לב רן .(44) אחרי שבשנות ה 20 שלה היא למדה באוניברסיטת בן גוריון לתואר ראשון בספרות עברית ולתואר שני בכתיבה יוצרת, היא עזבה את הספרות לשנים רבות: "אמ רתי לעצמי, 'יום יגיע', ואז הגיעו הילדים, והחיים הלכו למקומות אחרים. אבל לקראת גיל 40 הרג שתי שאני מתה מבפנים, שאני לא עושה את מה שאני באמת אוהבת, ומאוד רציתי לחזור לכתיבה אחרי שנים שלא כתבתי כלום.
"ביקשתי מבעלי שירשום אותי לסדנת כתיבה, מעין מתנה לגיל ,40 והוא לא עשה עם זה כלום. שלחתי לו שוב ושוב, ובפעם השלישית אמרתי לעצמי שאם אני רוצה שמשהו יקרה, אני צריכה לדאוג שזה יקרה - הרי המקצוע שלי הוא לדאוג שדברים יקרו לאנשים אחרים, אבל לעצמי מאוד קשה לי.
"אז הגעתי לסדנה, בלי שהייתי רשומה, בלי ששלחתי שום דבר מראש, ולמזלי הרשו לי לה שתתף, ומשהו נפתח אצלי באותו ערב. בהת חלה כתבתי די גרוע, אבל הכתיבה היא כמו שריר, ודרך הסדנאות שלמדתי בהן הבנתי בסו פו של דבר שמה שאני רוצה לכתוב זה קומדיה רומנטית". באופן יוצא דופן לקומדיה רומנטית או לצ'יק ליט, לב רן פותחת את הספר בטראומת ילדות שמשותפת לה ולגיבורה שלה, נטע: בגיל ,12 קצת לפני בת המצווה, נהרג אביה בתאונת דרכים כשחצה כביש ומשאית דרסה אותו. עד היום לב רן לא יודעת מה בדיוק היו נסי בות התאונה, אבל בעוד נטע יוצאת למסע חיפוש אחרי הדורס - במ ציאות לב רן דווקא ברחה מהשא לות האלה. "לא הלכתי לחפש את מי שדרס את אבא שלי. אני לא ממש יוד עת את נסיבות התאונה, ואני לא בטוחה שאני רוצה לדעת. אין לי יצר נקמני, אני לא רוצה לצעוק עליו, מה עשית לי, הרגת לי את האבא, הרסת לי את החיים, נר דמת על ההגה וכל אלה. אולי הייתי רוצה לדבר איתו, לא כדי להאשים, אלא כדי לשמוע את הדברים מהזווית שלו. אני בטוחה שהוא מתייסר על זה. "אחרי השחרור עבדתי למשך כמה ימים באותו מקום שהדורס עבד בו. לא חיפשתי אותו, כמו נטע, פשוט ככה יצא. אז היתה לי הזדמנות לדבר איתו, רק שהבנתי שאני לא באמת רוצה לדעת את התשובות לשאלות האלה. המקום שבו השאלות האלה כן בוערות בי הוא בכתיבה.
"טראומה לא פחות גדולה מזאת היתה שהמ שפחה בחרה לשקר לסבתא שלי, ולא לספר לה שהבן שלה מת. היא היתה מאוד מבוגרת ודאגו שאם היא תדע היא תתמוטט. אמרו לה שהוא קיבל קידום ונסע לארצות הברית. אני חושבת שהם אפילו ארגנו איזה מכתב מפוברק ממנו. הימים היו אחרים, הם רצו לתת לה איזו תקווה. אבל אני חושבת שבסוף היא מתה מצער ומשברון לב.
"הדרך שלי להתמודד עם המוות של אבא שלי ועם האשמה על השקרים היתה לכתוב. הכתיבה היתה עבורי באותן שנים קרש הצלה, בתור ילדה כמעט גרתי בספרייה השכונתית, ובגיל 13 או 14 כתבתי טרגדיה שבה הרגתי את כל בני המ שפחה - זאת היתה הדרך שלי להתמודד, כאילו יש דברים יותר גרועים, אצלך בסך הכל האבא נהרג בתאונת דרכים"
אלה לא חומרים קלילים במיוחד. ובזה את פותחת את הספר.
"הרבה אנשים שאמרתי להם 'הספר קליל', אמרו לי, 'מה קליל?', היה להם קשה עם הסיפור הזה. אבל היה לי חשוב לשלב את הדרמה המש פחתית שלי בתוך הספר. לכולנו יש את הכאב שלנו, ואי אפשר להתעלם ממנו. סיפור אהבה לא יכול להיות רק רומנטי.
"אני חושבת שחייבים לשלב בין הכאב, הקו מדיה וסיפור האהבה. למעשה, לא מאוד אכפת לי אם זה צ'יק ליט או לא, מבחינתי זה הסיפור שלי, זה הסגנון שלי, זה מה שיצא ממני".