שמו הולך לפניו
חמד בן חליפה או עאדל בן עתיבה: מי אתה, הבעלים שותף החדש של בית"ר ירושלים? ● בניסיון לקבל תשובה חד משמעית, דניאל סיריוטי שוחח עם גורמים בכירים באיחוד האמירויות שמעורים בעסקת הביטקוין הענקית בין משה חוגג לשייח' מדובאי
התזזית שאחזה אצל חלק מנציגי תקשורת הספורט ואוהדי הכדורגל בכל הנוגע למסתורין סביב זהותו של השייח' חמד בן חליפה, שרכש 50 אחוזים מהבעלות על בית"ר ירושלים והשקט התקשורתי סביב העסקה באיחוד האמירויות מש קפים, למרבה הצער, חוסר הבנה ואף בורות זועקת - סליחה על הבוטות - בכל הנוגע לתרבות ולמנטליות במזרח התיכון בכלל ובמדינות ערב בפרט.
עם זאת, גורמים בכירים באיחוד האמירויות שמעורים בפרטי העסקה ומעורבים בה מלבד משה חוגג, בן חליפה ובנו מוחמד, אמרו ל"ישראל היום" כי כספי העסקה שולמו ברובם המכריע במטבעות ביטקוין. רשימת גוזרי העמלות והקופונים מהעסקה במטבע הווירטואלי כוללת כמה אנשי עסקים יהודים שמתגוררים באיחוד האמירויות, ואמירותים שסוחרים בו.
בזמן שבישראל, כמו בכל מדינה מערבית בעלת יסודות דמוקרטיים מוצקים, חופש הביטוי הוא ערך כמעט מקודש ושקיפות היא הכרח, במדינות ערב, עשירות ומתקדמות ככל שיהיו, מונהגים קודים מנטליים, תרבותיים וחברתיים שונים שלעיתים נתפסים אחרת בפרספקטיבה מערבית.
יתרה מכך, לייחוס המשפחתי במדינות המפרץ הפרסי יש משקל רב. מדובר בחמולות שבטיות שמתנהלות על פי מסורת וערכים שנהוגים מק דמת דנא ומלווים שבטים אלה עוד מהתקופה שבה הנסיכויות שמרכיבות את איחוד האמירויות היו כפרי דייגים צנועים והצבי המדברי נהג להרוות את צימאונו במעיינות המים המתוקים שבנווה המדבר. מכאן מגיע שמה של נסיכות אבו דאבי )אביו של הצבי(. את הנפט שהפך נסיכויות אלה לעשירות כקורח גילו רק מאות שנים לאחר מכן, וגם העושר האין סופי כמעט ולא שינה מאומה במנהגים המ סורתיים המקומיים.
"זה עלול להביא לכדי עונש מוות"
גורם בכיר בממשל באבו דאבי - הבירה השלטונית של איחוד האמי רויות - ששוחח עם "ישראל היום" בעניין העסקה עם חמד בן חליפה, ששמו גם עאדל בן עתיבה, עשה סדר בדברים: "צריך להבין שאיש מאזרחי איחוד האמירויות לא יעז להשתמש לשווא בשם משפחת המלוכה אל נהיאן, וחמור מכך - להתח זות לאחד מצאצאיה בעוד הוא נטול כל ייחוס או קשור במישרין או בע קיפין. עבירה של פגיעה בכבוד הש ליט ובמשפחתו עלולה להביא לכדי עונש מוות". "איני בקיא מהו העונש בישראל על התחזות והשגת דבר במרמה, אבל אני מניח שגם אצלכם מדובר בעבירה חמורה", הוסיף הבכיר. לדבריו, העו בדה שבן חליפה הזדהה בעבר בשם עאדל בן עתיבה אינה מעידה שמ דובר במתחזה: "משפחת עתיבה, כמו משפחת חליפה, היא חמולה גדולה, ממייסדות האיחוד. לאורך מאות שנים יש בין המשפחות יחסים טובים, ומ כאן יוצא שיש באיחוד ובכל נסיכויות המפרץ הפרסי עשרות אלפי צאצאים בעלי ייחוס למשפחת המלוכה.
"עם זאת, לא כולם נסיכים, ויש גם מי שהייחוס המשפחתי נשלל ממנו על אף היותו חלק מהענפים הסבוכים של עץ המשפחה המלכותית. מלבד זאת, הערבים מוסיפים באופן קבוע לשמם גם את שמות הסבא והסבא רבא שלהם. ככל שאני מכיר את מהלך האירועים שקשורים לשמו הקודם של השייח' בן חליפה, ידוע לי שקיבל את אישור משפחת המלוכה להתנער מהשם עאדל בן עתיבה ולקבל עליו את שם משפחתו מצד משפחת בן חליפה בעקבות סכסוך פנים משפחתי. אלו עניינים אישיים
שאנחנו ממעטים לדבר עליהם, גם במעגל המשפחתי הגרעיני.
"סכסוכים משפחתיים, גירושים ופירוק משפחות הם דבר לא מקובל ודי מביש בחברה שלנו, בניגוד לחב רות מערביות", מבהיר הבכיר, "בחב רה הערבית השבטית כולם יודעים מה קורה בתוך המשפחה הגרעינית, אך איש אינו פוצה פה בעניין 'הפיל שב חדר' היות שאין זה מכובד. השמירה על כבוד המשפחה היא ערך עליון". "לישראלים יש הרבה מה ללמוד עלינו"
גורם בכיר נוסף בדובאי, הבירה הכלכלית של האיחוד, אמר ל"ישראל היום": "שייח' בן חליפה אינו חריג בהון שצבר. יש עשירים ממנו, שה ציבור במדינה כלל אינו מכיר. לטעון שהעסקה ומי שביצע אותה מפוקפקים רק משום שיש עיתונאים מקומיים וז רים שלא מכירים את השייח' זה מצ חיק. משפחות אל עתיבה ובן חליפה אל נהיאן מונות עשרות אלפי צא צאים, וזה יומרני מאוד שמישהו יאמר 'אני מכיר את כל משפחת המלוכה ואת מידת הייחוס של כל אחד אליה".
הבכיר האמירותי התייחס גם לנו שא השקט התקשורתי באמירויות סביב העסקה: "כלי התקשורת אצל נו ובכל מדינות ערב מתנהלים אחרת. הפיקוח הממשלתי הדוק הרבה יותר, וצריך להבין את הרגשיות הפנים פו ליטית שיש באירוע שכזה. החתימה על חוזה השותפות נעשתה בדובאי, ואילו מדובר היה במהלך שלא זכה לאישור הגורמים הרלוונטיים - הוא לא היה מתבצע, בוודאי שלא בבירה הכלכלית. אנחנו פדרציה של נסי כויות שהתאחדו למדינה אחת. החו קים באבו דאבי חלים גם בדובאי, וזו זכותו של שייח' בן חליפה לשהות בדובאי ולא באבו דאבי. בדיוק כפי שבארה"ב יכול אדם לגור בכל אחת מ 50 המדינות ואיש לא ישאל מדוע.
"לישראלים יש עוד הרבה מה ללמוד עלינו", הוא מסכם, "חבל למהר ולהסיק מסקנות שגויות רק בגלל התנהלות שונה שנובעת מה בדלים מסורתיים וערכיים".