פופ לא רע, אבל בלי להיטי ענק

,"Wonder" שון מנדז

בגיל 22 שון מנדז יכול לסמן וי על כל רובריקה רלוונטית של כוכבנות פופ עכשווית. רצף להיטים שכתב בעצמו? צ'ק. קריירות דוגמנות ומשחק מקבילות? צ'ק. פנים נאות, חיבה לפילנתרופיה, מיניות מעורפלת לצד זוגיות מתוקשרת עם כוכבת פופ אחרת )קמילה קביו(? כן על כל הסעיפים. הוסיפו לכך חיבה לקעקועים ונכונות לדבר על נושאים כמו חרדה ובעיות נפשיות, ולפניכם הנוסחה לשיקוי שהופך זמרים כמו הארי סטיילס לאייקוני אופנה ותרבות.

על הנייר, מנדז עושה כל מה שצריך כדי לעמוד בסטנדרטים הנוכחיים של כוכבי הפופ. ולמקרה שעדיין לא השתכנעתם, אולי הדוקו החדש על אודותיו שעלה בנטפליקס בחודש שעבר, ישכנע אתכם.

אבל עם כל הכבוד לשירים הכיפיים שהוא חתום עליהם ולמה שנראה ככוונות טובות, דין מנדז אינו כדין סטיילס. הסיבה הפשוטה היא שהוא נעדר עדיין את האקס פקטור שיהפוך אותו ליצרן להיטי ענק באמת, מהסוג שאפילו אמא שלכם תכיר. זה לא אומר שאסור לו לכוון לשם, ונראה שזה בדיוק מה שהוא עושה ,"Wonder"ב אלבומו החדש והרביעי במספר. האם זה מצליח לו? לא לגמרי. זה לא שהאלבום מחוסר רגעים יפים. להפך, מדובר באלבום פופ שממלא את הפונקציה הראשונית שלו: מרקיד ומרגש בעודו עוסק בשטחיות בנושאים אוניברסליים. ההפקה שלו עשירה, הצליל שלו מלא והוא מתפרש על פני מגוון רחב של סגנונות. הרצועה "305" היא למעשה אבולוציה מודרנית לדו וואפ פיפטיז סיקסטיזי; "Piece of You" מזכיר שילוב דיסקו אפל בין פרינס למארון ;5 שיר הנושא מסתיים בקרשנדו רוק נוטף פאתוס.

מנדז מפגין כאן אקלקטיות מוזיקלית, ונוצר הרושם שהוא יודע להרכיב ולבצע שיר פופ קלאסי בגוונים ובז'אנרים שונים. אבל זו גם אחת משתי הבעיות המשמעותיות של האלבום: מנדז נשמע גנרי למדי. כן, הוא יודע לכתוב שירים, אפילו יפים, אבל שום דבר לא נשאר עם המאזינים לאחר ההאזנה. אפילו ,"Monster" הדואט עם ג'סטין ביבר, אינו שיר שלוקח קריירה לשלב הבא.

הבעיה השנייה של האלבום היא בגזרת הטקסטים,שהם ברובם בוסר. זה לגיטימי, בכל זאת מדובר בזמר צעיר, אבל עם שורות כמו "אני תוהה איך זה להיות חברים שלי", או "אני לא רוצה לפספס עוד יומולדת" קשה להתרומם לשלב הבא.

צילום: רויטרס מנדז