התפשטות הקורונה בעזה - הזדמנות להסכם בסוגיית הנעדרים
מגיפת הקורונה סידרה לישראל ולחמאס הזדמנות נוספת להגיע להסכם בסוגית השבויים והנעדרים, שתאפשר גם להתקדם משמעותית לקראת הסדרה רחבת היקף ברצועה.
גם ההזדמנות הקודמת ניתנה בחסות הקורונה. אז, בשלהי חודש מארס, היה חמאס בלחץ עצום מהמגיפה, שרק פרצה לחיינו. בארגון חששו אז שעל רקע המצב ההומניטרי הקשה ברצועה, הצפיפות והתנאים הירודים בבתי החולים, עזה תקרוס ושלטונו יעמוד בסכנה.
בישראל ניסו אז לקשור בין סיוע לעזתים במאבק בקורונה לבין התקדמות במו"מ. מכונות הנשמה, מטושים וציוד רפואי נוסף תמורת עסקה נוחה להשבת גופותיהם של חיילי צה"ל הדר גולדין ואורן שאול שנהרגו במבצע צוק איתן, ושל האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד שמוחזקים ברצועה.
גורמים המעורים בנושא סיפרו כי חמאס דווקא היה נכון לראשונה לשיח פרודוקטיבי. כשישראל ביקשה הוכחה לכך, העניק יחיא סינוואר ראיון חריג ואמר: "אנחנו מוכנים לעשות ויתורים חלקיים בנושא השבויים המוחזקים אצלנו, בתמורה לשחרור ישראלי של אסירים מבוגרים, חולים ואסירות כמחווה הומניטרית לאור משבר הקורונה".
אולם דווקא הצד הישראלי התמהמה אז בקבלת ההחלטה, וההזדמנות אבדה. עכשיו היא חזרה שוב, על רקע נתוני הקורונה הקשים בעזה: אם בסיבוב הראשון הצליח חמאס לנעול את הרצועה ולשמור על מספר חד־ספרתי של נדבקים, כעת יש בעזה יותר 1,000־מ נדבקים חדשים ביום והמספר צפוי להאמיר בשבועות הקרובים. בין הנדבקים גם בכירי חמאס רבים, כולל סינוואר עצמו - שנדבק בנגיף, אם כי מצבו מוגדר טוב.
מי שמתווכים במאמצים לגשר בין הצדדים הם אנשי המודיעין המצרי. על הפרק: סיוע ישראלי לעזה בעיקר בסוגית החיסונים וכן בציוד נוסף, בתמורה לעסקה הומניטרית לחילופי שבויים בתנאים "סבירים". במגעים שהתקיימו בימים האחרונים ביקש תחילה חמאס לקבוע את הרכב רשימת האסירים שישוחררו, אולם בישראל דחו את הדרישה על הסף, והבהירו כי היא לא תכלול רוצחים או מי ששיגרו מחבלים לרצוח ישראלים.
כעת נמצא הכדור בצד של חמאס. ישראל הבהירה כי אם לא יקדם את הסוגיה, היא לא תסייע לעזה כלל בסוגית החיסונים - לא במישרין ולא בעקיפין. בישראל מקווים שהאיום הזה ישכנע את הארגון להגמיש את דרישותיו, ובעיקר לסגת מהדרישה לשחרר רוצחים מהכלא הישראלי.
אולם גם אם חמאס יגלה פרגמטיות, הבעיה עלולה לצוץ מחדש בצד הישראלי. בסיבוב הקודם היה לדרג המדיני קשב מוגבל מאוד לנושא, וספק אם כעת יוקדשו לכך המאמצים והמרץ הדרושים. יתרה מזאת: גם אם חמאס יגמיש את עמדותיו, ישראל תידרש עדיין לקבל החלטות קשות ולא פופולריות, שספק אם תהיה להיטות לקבלן במהלך מערכת בחירות, משום שהן עלולות לשמש כלי לניגוח פוליטי. חבל שכך, משום שמדובר באמת בשעת כושר נדירה. חמאס במצוקה לא רק בגלל הקורונה, אלא בעיקר משום שעזה על הברכיים מבחינה כלכלית. הרצועה משוועת לתשתיות, לפרויקטים, לפרנסה, לעתיד. הסכם עם ישראל יכול להעניק לה את כל אלה, ולהעניק לישראל במקביל שקט ביטחוני ואת סגירת התיק של השבויים והנעדרים.
אם זה לא יקרה כעת, קשה לראות מה יקרב בין הצדדים בעתיד. המשמעות היא לא רק שגופות חללי צה"ל והאזרחים יישארו בעזה, אלא שחמאס יחפש דרכים אחרות להיחלץ מהמצוקה. כתמיד, בהיעדר פתרון בדרך של שיחות, הוא עלול להתפתות לשוב ולחפש אותו בדרך של הסלמה.