כך נכתב התסריט של "האזרח קיין"?
"מאנק" (ארה"ב ,)2020 נטפליקס
הבמאי האמריקני המצוין דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב") שב לקולנוע לאחר הפסקה של שש שנים כדי להגיש את "מאנק" - דרמה הוליוודית קלאסית בשחורלבן שנכנסת אל מאחורי הקלעים של "האזרח קיין" (הסרט הגדול ביותר שנעשה אי פעם, לדעת רבים).
גארי אולדמן מגלם את התסריטאי היהודי הנשכח הרמן ג'יי מנקייביץ', שכתב את "קיין" יחד עם אורסון וולס בן ה־42, והסיפור, שמתרחש ברובו בשנות ה־03, שואב השראה רבה Kane"מ "Raising - ספרה השערורייתי של המבקרת פולין קייל, שבו נטען כי מנקייביץ', ולא וולס, הוא הגאון האמיתי מאחורי הסרט.
התיאוריה של קייל הופרכה פעמים רבות לאורך השנים, אך אין בכך לומר שמנקייביץ' קיבל את הקרדיט שהגיע לו. עובדה, אף שחלק את אוסקר התסריט עם וולס (האוסקר היחיד ש"קיין" זכה בו), כיום אף אחד כמעט אינו מכיר את שמו. הניחו לפינצ'ר לשנות את זה.
הסרט נפתח כמו מותחן. מנקייביץ' מובא לאכסניה מבודדת כדי שיוכל לכתוב את הטיוטה הראשונה של "האזרח קיין" עבור וולס חסר הסבלנות. רגלו מגובסת (כתוצאה מתאונת דרכים) וכל מה שהוא רוצה זה להשתכר עד אובדן הכרה (אבל אסור לו). האם יצליח לעמוד בדדליין הבלתי אפשרי שהציב לו "הילד הגאון"?
בין לבין, כדי לספק לנו מעט קונטקסט, התסריט השנון קופץ אחורה בזמן ומספר לנו על הקריירה של מנקייביץ' בהוליווד ועל מערכות היחסים המורכבות שלו עם איל התקשורת וויליאם רנדולף הרסט (צ'רלס דאנס הנפלא), שעליו התבססה דמותו של צ'רלס פוסטר קיין (הדמות הראשית ב"האזרח קיין"), ועם בת הזוג של הרסט, השחקנית מריון דיוויס (אמנדה סייפריד).
מנקייביץ' מצטייר כדמות טראגית: שתיין וליצן חצר שמדבר בפאנצ'ליינים ותמיד אומר את מה שהוא חושב. בעלי הכוח והשררה אמנם נהנים מחברתו המשעשעת, אך תוך כדי, הוא גם מתמיד לשרוף לא מעט גשרים. בתוך כך, הכתיבה של "האזרח קיין" וההתעקשות שלו לקבל עליו קרדיט (בניגוד לחוזה שחתם עם וולס), היא למעשה שריפת הגשרים הגדולה וההרסנית מכולם.
חובבי תור הזהב של הוליווד ימצאו המון מה לאהוב ב"מאנק". הסרט גדוש בדמויות אייקוניות ובשלל אזכורים לאירועים מרכזיים בתולדות תעשיית החלומות, ומנקייביץ' (בגילומו האנרגטי והכריזמטי של אולדמן) מתגלה כמדריך המושלם לעולם הזוהר הנ"ל. עם זאת, כל מי שמצפה שהעניינים יגיעו לשיאם עם עימות חזיתי בין התסריטאי הנשכח לבין וולס - עשוי להתאכזב.
אף שזה אינו סרטו הטוב ביותר של פינצ'ר, זה ללא ספק סרטו האישי ביותר (אביו, שנפטר ,2003־ב חתום על התסריט, והפרויקט מלווה אותו מתחילת הקריירה). נוסף על כך, זה גם סרט קולח, אווירתי, מסוגנן ויפהפה מבחינה ויזואלית, אבל אם אתם באמת רוצים להפיק ממנו את המרב, ולהבין את כל הרפרנסים, מומלץ לצפות תחילה שוב ב"האזרח קיין". כי בדיוק כמו הגיבור שלו, גם "מאנק" קצת מתקשה לעמוד בכוחות עצמו.