עטים על הסיכוי לתיקון המהפך

בסוף השבוע האחרון כתב יוסי ורטר ב"הארץ" כי תוכניתו של גדעון סער היא להקים "ליכוד ב', נקי מביביזם", "שלטון ימני, ממלכתי, ליברלי במידה. בטעם של פעם... בלי תופעות כאמסלם, רגב, אוחנה, זוהר, קרעי ומארק". הדיבור על הליכוד של "פעם" אינו חדש. נסיכי הליכוד רגילים לקפץ מאולפן לאולפן ולהטיף לימנים שזה הליכוד שהשתנה, ולא הם. ואם נדמה שכל זה קורה רק לאחרונה, בשל מצבו המשפטי של נתניהו, כדאי להיזכר בהקמתה של מפלגת המרכז בבחירות .'99 שני יוצאי ליכוד היו בה: דן מרידור ורוני מילוא. המטרה אז, כמו היום, היתה להחליף את נתניהו, מבלי להודות בחוסר היכולת לגבור עליו בתוך המפלגה.

ומהו אותו "ביביזם" שיש להתנקות ממנו? המהפך הפוליטי של '77 היה שזור בברית היסטורית בין הליכוד ליוצאי עדות המזרח. כבר ,'77־ב לפני נאום הצ'חצ'חים ,'81־מ יותר מ־05 אחוזים ממצביעי הליכוד היו מזרחים. הברית הזאת סללה לימים את הדרך למוביליות חברתית משמעותית. בין שבמישרין, בדמוקרטיזציה של מוסדות הליכוד והיכולת להשפיע על רשימתה לכנסת ולהשתבץ בה, ובין שבעקיפין, באמצעות המדיניות הכלכלית שהנהיג הליכוד, כלכלת השוק החופשי, שהובילה ללידתו של מעמד בינוני מזרחי חדש. המהפך הפוליטי הוביל, אפוא, גם למהפך סוציולוגי.

והנה בימינו, נראה שדווקא את הברית הזאת יש שרוצים להתיר. כי למי הכוונה במפלגה ללא "הביביזם"? מפלגה ללא הרגב, האוחנה, הזוהר והקרעי. והיות שבעיית "הביביזם" אינה מיוחסת לשטייניצים, לברקתים

ולגלנטים, נראה שמה ש"מזהם" את הליכוד הישן והטוב הוא לא דרכו ה"אחרת", אלא אנשיו. במיוחד אלו שמגיעים מקבוצה חברתית מסוימת.

עוד שני מרכיבים בפאזל. ב־77' אמנם הליכוד נחל ניצחון מובהק בקלפי, אך זה התרחש בצד התפתחות פוליטית נוספת: הקמת מפלגת המרכז ד"ש בראשותו של יגאל ידין, שזכתה בלא פחות מ־51 מנדטים. כניסתה החלישה את המערך והכריעה את תוצאות הבחירות. מהלך, שיש המייחלים שיקרה הפעם כדי למנוע דווקא את ניצחון הליכוד.

וחלקו האחרון של הסיפור משתקף בהתבטאות של ורטר נגד יו"ר הכנסת יריב לוין, "בעל האידיאולוגיה ההזויה והמסוכנת ביותר בליכוד". החתירה של לוין לדמוקרטיזציה של מערכת המשפט, הגנה על הפרדת הרשויות ושמירה על הכנסת כנציגת הריבון - מעוררת בו פלצות. כי כשעיתונאי השמאל כותבים בערגה על העבר, הם אינם מתגעגעים לליכוד של פעם, אלא למפא"י של פעם. למפלגה שהיתה קשורה בעבותות לביורוקרטיה, נגועה בנפוטיזם, עם כוח בלתי מעורער והיתוך גמור בין שלוש הרשויות. הליכוד אכן לא עשה מספיק בזירה זו מאז המהפך, אך כוונתו להתמקד בסוגיות אלה כעת מדאיגה מאוד את מתנגדיו.

הוורטרים, האברמוביצ'ים והכספיתים, העושים כעת נפשות למען המהלך של סער, אינם מתעניינים בימין, לא זה של עכשיו, ולא זה "של פעם". פיצול הליכוד שסער מוביל, על אופיו המפלגתי־עדתי־משילותי המסתמן, נתפס בעיניהם כסיכוי היסטורי נדיר להיפוך המהפך, במובנו הסוציולוגי העמוק. והם עטים על המציאה.