השנה שתיכנס ללקט
סיכום שנת 2020 בטלוויזיה, כל הערוצים
הדלקתם את הטלוויזיה על הערוץ הקבוע, ומשהו בתוכנית המשודרת מרגיש לכם מּוכר מדי. את הבדיחה הזו שמעתם כבר בעבר. מהר מאוד אתם מבינים: נותנים לקט.
לקט הוא לא בדיוק שידור חוזר. הוא גם לא שונה ממנו בהרבה. לקטים ממלאים בגאווה את לוח השידורים כשתוכניות יוצאות לפגרה, כשהמנחה נופש בחו"ל או כשנגמרו הרעיונות והתקציב לצלם פרקים נוספים. ריאליטי, סיטקומים או תוכניות בידור כמו "ארץ נהדרת" משדרים לקטים פה ושם. גם גיא פינס נוהג לפנק אותנו באייטמים מהארכיון מדי פעם, ואפילו בחדשות ממחזרים בחגים כתבות מגזין ששודרו בעבר כי מתברר שחדשות בשידור חוזר זה לגיטימי אם קוראים להן לקט.
כי לקט היא מילה מפתה. היא מבטיחה איכות וסינון ממש כמו לקט עלים לסלט שנאספו אחד־אחד וקובצו יחדיו על ידי מלקטים מקצועיים לתוך שקית שנמכרת בירקנייה. אפילו החיים מרגישים כמו לקט שחוזר על עצמו - עוד פעם בחירות, שוב סגר, עוד פעם ביבי, שוב אופירה אסייג, עוד פעם מי שצועק חזק יותר מנצח. שנת 2020 צעקה הכי חזק, והיא תיכנס להיסטוריה הודות למגיפת הקורונה. לכן, רגע לפני שהיא מסתיימת, קבלו לקט.
זאת היתה השנה שבה ערוצי הטלוויזיה שאבו לתוכם את שיחות הווידאו וראיונות הזום. הפריים התמלא ריבועים, ולא רק בשידורי "נינג'ה", ולמרות זאת מרואיינים עדיין לא למדו לכוון את מצלמת הטלפון כדי שנוכל לראות אותם בבירור כשהם מדברים על המסך. זו היתה שנה מטרידה שבה דילגנו בין ראיונות קורעי לב על התמוטטות כלכלית לבין שיווק אגרסיבי של חופשות בדובאי ובאיי סיישל.
2020 החזירה אלינו את פרופ' יורם לס בתור טרול עם יחסי ציבור, ועדיין הופעותיו באולפנים לא הותירו נזקים נפשיים באותו סדר גודל כמו שהשאירה עונת הטראש האחרונה של "הישרדות "VIP בקרב צופיה הנאמנים.
לורין מיכאלי שברה שיאי התחזות אצל חיים אתגר, אבל לא כמו אלה של "שעת נעילה", שהתחזתה לדרמה עוצרת נשימה והתגלתה כמחווה למלחמת יום כיפור - השקה מפתיעה, התפרקות בכל הגזרות וסיום שמצריך ועדת חקירה לבדיקת הכישלון המופתי.
זאת היתה שנת המשלוחים. רשת הזמינו "חתונמי" מעלי אקספרס ונתקעו עם נועה יונני. בינתיים מור לרמן נזרקה פעמיים בחצי שנה מהפריים טיים ("חתונה ממבט ראשון" ו"האח הגדול") רק בגלל שהיא מתישה כמו חקירה אפידמיולוגית.
הקורונה גרמה לאינספור איחודים וקאמבקים, מחבורת "זהו זה!" ועד "הקומדי סטור". ואם כבר צביקה הדר, אז 2020־ב הוא התעלה על הכישלון המיתולוגי של "שישי שואו", כשריאליטי הסטנדאפיסטים שהוביל, "קומדי סטאר", נחתך ונשכח מהר יותר מהקריירה של דקל וקנין.
"כאן" גנבה את התהילה בזכות באזז מוגזם סביב "טהרן", "מנאייכ" ו"חזרות"; HOT הפתיעה עם "לאבד את אליס" העוצמתית ו"נורמלי" הנורמלית, בעוד yes החזירה את "שטיסל" והסתירה את "לעבור את הלילה", שהיתה מהנה וכיפית למרות עלילה עם יותר חורים מאשר במקלחות ציבוריות.
השחמט חזר לאופנה בזכות "גמביט המלכה", "הכתר" פתחה חזית עם בית המלוכה, "אמילי בפריז" היתה באגט מיובש שכולם בלעו, "המורדת" חשפה לעולם את יכולותיה של שירה האס, ומיקיילה קול סימנה מחדש את גבולות האינטימיות הטלוויזיונית וחוקי ההסכמה המינית בדרמה המיוחדת "להרוס אותך".
זאת היתה השנה של הקורונה ושל "טייגר קינג" ושל גבי ברבש ושל נועה קולר ושל מייקל ג'ורדן, וקצת פחות של מראדונה. 2020 מסתיימת וכדאי לזכור שתמיד יכול להיות גרוע יותר. לתשומת ליבך, שנת .2021