נקמתה של הדאטה
מכת השוט שאמריקה קיבלה ב 2016 עם היבחרו של דונלד טראמפ חזרה אליה כבומרנג
החופש המדומיין היה גם קרקע לפריחת קונספירציות ופייק ניוז, לא פעם עם גרעין אמת שסביבו תפרחת שקרים ססגונית
"מצב המלחמה התפתח
לא בהכרח לטובת יפן". זו היתה הודעת הכניעה של הקיסר היפני הירוהיטו לאחר הפצצת נגסאקי והירושימה. לקוניות במיטבה. אבל אני לא יפני ולא קיסר, ואני לא יכול להיות לקוני, אז אגיד לכם את זה פשוט: נדפקנו. ממש נדפקנו. אנחנו חיים בתקופה מעניינת מדי, אך מעניינת במובן הלא טוב של הסקרנות. כמו לפתוח דלת לעליית הגג בספר של סטיבן קינג, שהוא בכלל פרוגרסיבי ודמוקרט שבטח תומך עכשיו בסזון אחר תומכי טראמפ, אבל גם היה יכול לכ תוב אחלה ספר על הדיסטופיה של הניאו נאורות בשעת מגיפה.
יש לי כל כך הרבה דברים לומר אבל אני מתקשה להחליט איפה להתחיל ואיך בכלל לנסח. רגע אחד אני מיואש לגמרי ואחריו מתמלא מרץ, עזוז וזעם קדוש, מוכן למערכה. לפעמים אני מבין הכל צלול כמו מי מעיין זכים ששוטפים אותי בתוב נות ולפעמים אני פותח את העיניים בבריכת חמצון ולא מבין כלום, שוכח לדבר.
אסור להיות כפוי טובה ואסור להיות עיוורים. מכת השוט שאמריקה קיבלה ב 2016 חזרה כבומרנג. היינו צריכים את דו נלד בן פרד טראמפ, אהבנו אותו אבל המציאות הוכיחה שגם לתגובת נגד יש תגובת נגד. והמחיר הוא הביטוי התאגידי לפ צצה אלקטרו מגנטית. אני מודה בכל הכנות של יהודי בן יהודי שמה שעניין אותי בעיקר בנשיאות טראמפ היה מדינת ישראל. נכון, התמוגגתי מהנוקאאוט לפי.סי, מהמאבק הצודק בדיפסטייט ואין לכחד שהתעלמתי מתוך פוזיציה משקרים בוטים ויציאות קפריזיות כי בראש ובראשונה התעניינתי ביחסו לישראל, וכאן זכינו לעדנה, רומן לוהט.
בעיקר בזכות ראש הממשלה, שכשם שידע להדוף את לחצי אובאמה, כך ידע לחבק ולנווט את הג'ינג'י הסוער. את ההבדל ביניהם ראינו בקורונה. במגיפה, נתניהו לא שיחק במגרש עם טראמפ. להפך. נתניהו אמנם לא סתר את טראמפ פומבית אבל פעל בניגוד גמור לטראמפ. נתניהו שחקן שחמט, הוא קרא מה לכים קדימה. טראמפ שיחק גרסה משולבת של פוקר ורולטה רוסית. הוא שילם את המחיר בבחירות. ועל מה שקרה אחר כך לא בא לי להרחיב. עוגמת נפש שהסתיימה בהתפרעות מופרעת שנוצלה מייד לתגובת נגד סטליניסטית מוכנה מראש.
רכבנו על נמר, וכשרוכבים על נמר הוא לפעמים עוצר ומחליט לטרוף אותך. זו המציאות ההיפר דרמטית של גלובליזציה ורש תות חברתיות חובקות כל. ועכשיו הכל שקט, מישהו הפסיק את הזרם בסניף המרכזי לעשרות מיליוני אמריקנים ולטראמפי שלנו.
לפני חודש כתבתי
שתם ונשלם נשף המסיכות, אין צורך יותר בהעמדות הפנים. השבוע נושאת המטוסים של הצדק והחירות הוטבעה על ידי חברות הביג טק, לקול תרועות ההמון הפרוגרסיבי הזועם. ביום שהורידו את השאלטר לטראמפ, והסירו את "פרלר" מגוגל סטור ואחר כך מהשרתים של אמזון, ביום שפייסבוק מחקה קבוצה של חצי מיליון אמריקנים, דמוקרטים שהפכו לרפובליקנים, היה ברור שהם רק חיכו להזדמנות. גם לא היתה שאלה כלל את מי השמאל יצנזר אם רק יינתן להם הכוח.
השמאל האמריקני, הישראלי, והשמאל בכלל, רוצה רגולציה על חופש הביטוי, לצנזר "שקרים" ו"טענות כוזבות" ברשתות החברתיות. למחוק חשבונות, להעלים אותם. הם יהיו הקומיסרים שיגנו עלינו מפני הפה שלנו.
וזה קורה בזמן שחופש הביטוי הגיע בעשור האחרון לשיא של כל הזמנים. המהפכה שהתחילה בגוטנברג הגיעה לרמה שכל אדם הוא תחנת ממסר עצמאית. בשילוב עם הגלובליזציה כבר היינו כמעט בגן עדן )בתנאי שיש לך כסף ואתה אזרח במדינה מערבית כמובן וגם אין קורונה(.
השד שוחרר מהבקבוק. הרשתות החברתיות היו לנו לפלט פורמה מופלאה לפרסם כל אשר על ליבנו.
היינו תמימים אז בתחילת המהפכה הדיגיטלית. חשבנו שהאינטרנט הוא הקסם המוחלט, הדרך לאכול את העוגה ולה שאיר אותה שלמה. הרשת היתה חינם, מיליארדי מיליארדים של דאטה חופשית נושאת חזון נפלא של שיתוף וחירות. וכמות הידע במחשבי שנות התשעים היא בטח היום דקה בפייסבוק. היקום מתפשט וגם הדאטה.
רק מה, אין ארוחות חינם, התמכרנו לרשתות החברתיות. הן נתנו לנו חופש לבטא את עצמנו, להגג, להאדיר, לגדף, להשפיל. אבל לא היה שם חופש. מהרגע הראשון היינו נתיני תאגידי הענק של הביג טק, חיינו או לפחות התיעוד של חיינו הפכו לרכושם. בעצם כולנו אריסים במטריקס של צוקרברג, בזוס, ברין ופייג'.
הם יודעים עלינו הכל, הם שולטים במידע שלנו בכל רגע נתון, הם סוחרים בו. החופש מדומיין, והשבוע הבנו עד כמה. כי ברגע אחד הכל עצר. מתקפה מתוזמנת שהכתה בהלם עשרות מיליוני אמריקנים שהפסידו בבחירות. פרל הרבור על חופש הדיבור. ובאותה מידה, חובה לומר כי החופש המדומיין היה גם קרקע מזובלת לפריחת קונספירציות ופייק ניוז, לא פעם עם גרעין אמת שסביבו תפרחת שקרים ססגונית.
אל תטעו, לא היה פה עניין של ימין ושמאל, כל פיד והקונס פירציות המהדהדות שלו. אלו טוענים שטראמפ סוכן של פוטין ואלו מתארים רשת זיופים סינית.
תאגידי הביג טק
טובלים ושרץ בידם משום שהם אהבו את הקליקבייטס, את התעבורה, הם הרוויחו משנאה, שקרים, פילוג, בלי לשלם סנט על אחריות. כעת הם מנצלים את אירועי הקפיטול כדי להתמודד עם בעיה שהם חלק ממנה באמצעות הדממה סלקטיבית. מכת שוט לא מידתית על מכת השוט של .2016 ההיסטוריה לא נעה יותר כמטוטלת עדינה. אנחנו עפים מצד לצד. השמאל לא מתאפק ועושה אוברקילינג לימין בעונג לא מבוטל. לא אמין ולא חכם בטווח הארוך. קודם כל, קשה להאמין לזעזוע שלהם מהאלימות בקפיטול. זכורים היטב השידורים ההרואיים והמרוגשים מהפוגרומים של אנטיפה ו .BLM בכירי המפלגה הדמוקרטית לא רק שלא גינו את המחאות האלימות אלא גיבו את המפגינים ואף ערבו להם לשחרור.
ואם לשאול מונחים מחברי גדי טאוב, אז הניידים ניצחו בסיבוב הזה, אך בעולם פוסט קורונה, בעולם שבו תעופה כרוכה בבידוד, הם תקועים עם הנייחים. השתקה והחרמה הן שיטות לא נבונות בטווח הארוך, סיר הלחץ בצד השני יתפוצץ.
נ"ב: בחוץ מחכה/אורבת סין. משלימה עוד פרק בנקמה על מאה שנות השפלה.
ועוד דבר, יש לחשוש שכמו שבדרך כלל כתוב בספרי ההיס טוריה, היהודים באירוע הם כרגיל שחקנים ראשיים והם גם הראשונים שיחטפו מכל הצדדים. כידוע, הטרוצקים של העולם עושים את המהפכות אבל הברונשטיינים משלמים את המחיר. ●