שיר זיו מתי בפעם האחרונה
הדיכאון אחרי הלידה הראשונה, הגעגועים לאבא והחלום לעשות דרמה. ליטל שוורץ שלא הכרתם
מתי בפעם האחרונה עשית כושר?
"לפני שבוע וחצי. אני עושה פילאטיס פעמיים בשבוע - נכון יותר, מנסה לעשות פעמיים בשבוע, אבל זה כבר לא קורה. הפעם האחרונה כן היתה לפני שבוע, ואני עושה גם הליכות. אני לא אוהבת כושר, זה מרגיז אותי, אבל יש לי הליכות של בריחה מהבית. אני מצטרפת לקבוצות הליכה כדי לברוח. תופסת עליהן טרמפ".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?
"בכל יום. אני אומרת לבנות שלי, יהלי ועלמה, ולבעלי אייל כשמגיע לו. האמת שזה תלוי במצב הרוח שלי, אבל לבנות אני אומרת בכל יום, ויש לי בת אחת שגם אומרת לי בחזרה בכיף, וזו יהלי. עלמה אומרת לי שהיא אוהבת אותי כשהיא צריכה משהו".
מתי בפעם האחרונה קיבלת מחמאה?
"אתמול. רזיתי קצת, כי אני שומרת על תזונה נכונה, אז אמרו לי 'רואים שרזית' ו'יפה לך'. השיא היה שהסוכנת שלי אמרה לי, 'יש אודישן לאישה בת 45 שיש לה ילד בן 16 ואמרו שאת לא מתאימה כי את נראית צעירה מדי'. איזה בולשיט, יש לי קמטים! "עשיתי שינוי בתזונה שלי, אני אוכלת עד 7 וחצי בערב בערך, ואין יותר זירו, אולי רק בימי צילום. אני לא נוגעת במתוקים, רק במים, והורדתי לחם - ואני חולת לחם. עכשיו רק לחם מלא. זה קשה, אבל זה התחיל מבעיות בקיבה, אז כבר ניצלתי את המצב וירדתי 8 ק"ג. עכשיו אני מפחדת להשמין, כי אני בהפקות אופנה, ותדעו ש'ספורטס אילוסטרייטד' צריכים להיזהר ממני, אני בדרך. "זה כיף להיראות טוב. בתור קומיקאית חושבים שאני לא צריכה להיראות טוב, אבל לצערי הרב, אנשים מסתכלים גם על איך שאני נראית. להגיד למישהי שהיא רזתה זו מחמאה, ועכשיו היתה התנפלות על ירדן ג'רבי שהחמיאה לשני קליין שרזתה )בעקבות פוסט של קליין, ג'רבי החמיאה לה וספגה ביקורת על המחמאה 'רזית המון'; ש"ז(. אני לא הבנתי את ההתנפלות עליה. שני קליין עבדה קשה כדי להיראות ככה, וזה מחמיא לכל אחד שאומרים לו שהוא נראה טוב, בין שרזה ובין שלא. ודי עם הצביעות, נשים אוהבות שאומרים להן את זה, וזה לא נגד נשים שמנות. ירדן רק רצתה להחמיא לבחורה יפה, ושני יפה בכל מידה, מלאה או רזה, אז יאללה, תנו לה מחמאה. כל דבר מחפשים היום להתנפל. די, חאלס".
מתי בפעם האחרונה צחקת?
"אתמול. צחקנו בצילומים לתוכנית 'סטנדאאפ .'NATION צילמנו עד 1 בלילה, ואני גם צחקתי וגם בכיתי, כי אני בן אדם מאוד בוכה ומאוד צוחק. שניהם יחד. אייל יגיד לך שאני בן אדם בכיין והכי דרמטי שיש, כי אני בקצוות כל הזמן. "מבחינתי, למדתי משחק שלוש שנים כי רציתי להיות שחקנית. התגלגלתי לסטנדאאפ והוא הפך לקרש ההצלה שלי, כי לא הצליח לי אחרי הלימודים. בבית הספר למשחק הייתי בתפקידים הראשיים, אבל אחר כך זה לא קרה. אני מודה לאלוהים על הסטנדאאפ ואני שמחה לחזור למשחק וחוזרת אליו עכשיו. יש בי כמיהה להופיע. כל הזום הזה הוא נורא קשה ולא כיף, את לא רואה קהל. הופעתי גם מול מכוניות, חצרות, הכל זוועה. זה קשה ברמות ואני לא יכולה עוד, אבל חייבים להתפרנס אז עושים. המצב הזה באמת קשה מאוד. די".
מתי בפעם האחרונה רצית משהו ולא הצלחת להשיג אותו?
"לפני שבוע. רציתי תפקיד לסרט ולא הצלחתי להשיג אותו. רציתי גם קמפיין וזה לא קרה, אבל זה עוד יקרה. לסרט שלחתי אודישן וחשבתי שאני יכולה לעשות את התפקיד טוב, אז נורא התבאסתי, נורא. מי שראה אותי עושה תפקיד דרמטי היה המום. אני חושבת שאני שחקנית דרמטית יותר טובה מקומית, כי אני בן אדם הכי רגיש שיש. אני קודם כל שחקנית, אבל אני מרגישה שלא נותנים לי צ'אנס, וזה מבאס אותי ואוכל אותי מבפנים. בגלל זה אני כותבת לעצמי, וכשיציעו לי תפקיד דרמטי אני אגיד להם, 'אני אחשוב על זה'. "הדבר הבא שאעשה זה תפקיד דרמטי. אני כותבת לעצמי עכשיו משהו כזה. קומדיה כבר יודעים שאני יודעת לעשות. אומרים שהשחקנים הקומיים הם הכי טובים, וכשראיתי את שלום אסייג ב'מנאייכ' אמרתי לו, 'בא לי גם'. זה הצעד הגדול הבא שלי והגיע הזמן לעשות אותו. "יש פחד אצל במאים לפעמים, כי את מקוטלגת כקומיקאית, ויש בזה משהו מאוד שטחי. מכעיס אותי מאוד שהם לא יוצאים מהשבלונות האלה. הרבה יותר מעניין בעיניי כששחקן קומי עושה דרמה. אותי שלום נורא עניין, וגם גורי אלפי עושה תפקידים יפים. הם מוכיחים ששחקנים קומיים הם הטובים ביותר, וגם שהציבור רוצה לראות אותם לא רק כקומיקאים. אז אם הבמאים מפחדים, אני אכתוב לעצמי. לא צריכה טובות".
מתי בפעם האחרונה התגעגעת?
"כל הזמן. אני מתגעגעת לאבא שלי, מנחם, וזה געגוע תמידי שלא עובר. קשה מאוד לחיות עם ריקנות, כאילו חצי ממך הלך. אלה געגועים ששוברים אותך, ואני בוכה כשאני נזכרת בו, מה שקרה גם אתמול בערב. לפעמים אני יושבת ולא מצליחה לקום מרוב געגועים. הוא נפטר לפני שנה וחצי מסרטן, סרקומה, והוא היה האדם הכי קרוב אלי ואבא מדהים. הייתי מדברת איתו בכל יום. אני זוכרת איך רק לפני שנתיים וחצי הייתי מאושרת, כשאמרו לנו שאבא יהיה בסדר אחרי שהורידו לו גידול. זה היה שנה לפני שהוא נפטר והרגשתי בעננים כשהוא היה נקי מסרטן. ואז המחלה חזרה וזה היה נורא. אני מתגעגעת לספר לו את הדברים הקטנים וזוכרת כמה הוא היה גאה בי. יש שיר של חוה אלברשטיין
ליטל שוורץ בת ,44 יוצרת, שחקנית, קומיקאית וסטנדאפיסטית. תושבת תל אביב, נשואה לאייל ואם ליהלי )11( ולעלמה .)8( למדה משחק בסמינר הקיבוצים ופרצה בשנת 2007 בתוכניתו של יאיר לפיד. השתתפה בסדרות ובתוכניות טלוויזיה, וב־3102 יצרה את הסדרה "חברות" (ערוץ .)10 כיום מופיעה בסטנד־אפ בזום ומשתתפת ב"סטנדאפ ,"NATION בימי שלישי ברשת 13
שבו היא שרה 'ובשבת בבוקר אין למי לצלצל ולספר איך עברה ההופעה. ואבא לא שואל: היה קהל?', אז ככה בדיוק אני מרגישה. יש לי אמא, אירית, שתהיה בריאה עד ,120 אבל אבא חסר ואין לזה גיל, כי גם בגיל 45 אתה מרגיש יתום. יהלי אמרה לי, 'את גדולה, מה את בוכה?' אבל אבא זה אבא. זו הצלה שיש לי את הילדות".
מתי בפעם האחרונה עשית משהו כיפי עם הבנות?
"הן יגידו לך שהן לא עושות איתי כלום כיפי. לפני כשבועיים היינו בחופשונת בצימר ועשינו שם מסלול, הלכנו יחד בנחל. אני הכי אמא, אף אחד לא מאמין כמה אני אימהית. אני הכי עליהן ואני צוחקת על זה, אבל עושה להן מסאז' מרגיע כל לילה. ככה הן נרדמות. אני חרדתית ודואגת להן, אז אני עליהן 24 שעות והכי חשוב לי שהן יאכלו. אני פולנייה, אבל אני גם אמא לא סטנדרטית, כי אני הרבה לא בבית. אני אמא שהיא קצת חברה וקצת מופרעת, אמא שעושה פדיחות כמו שהן אומרות וגם אמא מגניבה, מוכרת. הפרסום שלי לא תמיד בא להן טוב. כשהן מקבלות דברים זה טוב ונחמד להן, אבל לפעמים כשאנחנו ברחוב לוקח שעות ללכת איתי, כי אני מצטלמת והן בצד. "אחרי הלידה הראשונה חוויתי דיכאון
והרגשתי קשה מאוד, אבל כשהלכתי למפגשי אימהות עם תינוקות הבנתי שיש מלא נשים במצב שלי. בעקבות הדיכאון כתבתי את הסדרה 'חברות' והבנתי שזה בסדר לא להיות ישר אמא. כן התחברתי לילדה וכן הנקתי, אבל האימהות לא באה לי טבעי ובקלות. תמיד אימהות מספרות כמה זה קל וכיף, ואני חשבתי שהחיים שלי נהרסו. "מצד שני, הילדות הביאו לי את הקריירה הכי טובה שהיתה לי. אמרתי לאגם רודברג, 'את תראי מה יקרה לך לקריירה ולחיים, זה אושר מטורף', אבל גיליתי אותו רק אחרי שנה. לא הייתי מאושרת ישר, ובעצם עד היום אני לא כל הזמן מאושרת. "הבנות תמיד שואלות אותי את מי אני אוהבת יותר, ואני מחבבת את שתיהן באופן כללי, אבל צריכה לראות מי מביאה לי יותר תוצאות (צוחקת). הגדולה רוצה להירשם לבית ספר לאמנויות, ואני מקווה מאוד שהן לא ילכו לתחום הזה, כי רק מי שמצוין בו מצליח, וגם צריך הרבה מזל, יותר מכישרון. אני מפחדת עליהן, אבל אם זה בלתי נמנע, מה אני אגיד להן? לא?"
מתי בפעם האחרונה הרגשת שאת על סף קריסה?
"זה קורה לי כל שני וחמישי, אני אדם על סף קריסה באופן תמידי. אז לוקחים ציפרלקס, או כדור אחר, או כוס אלכוהול, ומנסים להירגע. בתכלס עבודה מרגיעה אותי, וכשאני לא בעבודה בא לי למות. סיפרתי בעבר שנטלתי כדורים פסיכיאטריים, ומלא אנשים שלחו לי הודעות בעקבות זה. כן, אני מקבלת עזרה, לכל אחד יש משהו שעוזר לו, לאחד זו מדיטציה, לאחד ריצה, ויש אנשים שצריכים כדורים. לא צריך להתבייש בזה. אנחנו תחת לחץ מאוד קשה, ולי כדורים וספורט עושים טוב. אם הייתי יכולה בלי הייתי מעדיפה, אבל אני לא יכולה. חצי מדינה לוקחת כדורים, תשאלי קודם מי לא לוקח".
מתי בפעם האחרנה קראת ביקורת?
"את רוב הביקורות שהיו עלי קראתי. אני כבר לא קוראת הכל, אבל פעם הייתי קוראת ולוקחת קשה. היום זה כבר לא מעניין אותי, יותר חשוב לי שהציבור יאהב אותי מהמבקרים. פעם מישהי כתבה: 'במחילה מהקהל, אני מחבבת את ליטל שוורץ'. אני לא מאלה שהביקורות ליטפו אותן ונשפכו עליהן. את 'חברות' שיבחו ושם והבינו שאני יוצרת, אבל הביקורות החיוביות התחילו רק לפני שנתיים. תמיד עושה לי טוב על הלב לקבל ביקורת טובה, אבל אני מאלה שהביקורות מאוד קשות איתם לפעמים. "לקח זמן להבין מי אני, מי זאת ליטל. לפינה אצל יאיר לפיד הגעתי מחוספסת, ואנשים לא הבינו כי הגעתי משום מקום ולקח רגע להתרגל אלי. היום המעמד שלי השתנה, והביקורות בעקבותיו. אני לא צריכה לשכנע שיעשו עלי כתבה, מבינים מי אני. אז אולי 'סטנד־אפ 'NATION לא
מתי בפעם הראשונה מתי בפעם הראשונה עבדת?
"עשיתי בייביסיטר על ילדים כבר בכיתה ח', בגיל .14 הילד הראשון ששמרתי עליו עדיין בחיים, כלומר אני מקווה בשבילו שכן, ואני בטוחה שהוא נושא טראומות. עבדתי בטלמרקטינג, הייתי מלצרית, ניקיתי בתים ומשרדים, עבדתי מלא בפיצה ובגלידרייה ועשיתי המון תיאטרון רחוב. הייתי בובות רחוב ופסל רחוב. עבדתי לא כי היה חסר, אלא כי חינכו אותי לעבוד, שיהיה לי כסף משלי, ועד היום אני עובדת כדי שיהיה לי כסף משלי. אני אדם חרוץ מאוד, ברצינות. אני אוהבת לעבוד ורוצה שיהיה לי כסף בפנסיה. אני חושבת איך לעשות כסף עכשיו כדי שיהיה לי לעתיד, ומעולם לא רציתי לעשות משהו אחר. אני אוהבת את מה שאני עושה, וזה מה שאני רוצה לעשות תמיד".
נחשבת לאליטה, אבל לעשות סטנד־אפ אני יודעת ואני עושה את הדבר הכי קשה בעולם. אני לא יודעת מה נחשב עילית, אבל אני משמחת ומצחיקה אנשים ואני שלמה עם זה. היום יודעים שאני כותבת ויוצרת, זכיתי בפרסים בינלאומיים ומגיע לי. אז מה? להצטנע? מגיע לי".
מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?
"תשאלי מתי אני לא הולכת לרופא. ברביעי שעבר הייתי אצל רופא גסטרו, אבל זה כי יש לי תחביב ללכת לרופאים. אני כמו זקנה, אוהבת רופאים, ואם אפשר לבוא לכל רופא יותר, אני אשמח. זה יושב על פחד מסרטן. אבא שלי נפטר מסרטן ויש לי ירושה לא טובה בקטע הזה, אז אני עוקבת כל הזמן. אני הרבה יותר מהיפוכונדרית. רופא אחד אמר לי, 'ראיתי כבר הרבה, אבל כמוך עדיין לא', ורופא המשפחה שלי ממש מבקש שלא אבוא. הוא אמר שהוא לא יידע מתי יש לי בעיה אמיתית. רוב הרופאים לא יכולים לסבול אותי, במוקד של אסותא לא יכולים לראות אותי, ואפילו המוקדנים כבר מכירים את שמי היטב".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אנשים ברחוב?
"אתמול. אנחנו סטנדאפיסטים, אז מתי לא מדברים איתי ברחוב? אנשים חושבים שאנחנו עובדים אצלם, שאני חייבת להם משהו. במציאות הם אומרים, 'איזו יפה את, מה עושים לך בטלוויזיה?'. מזל שאני נראית טוב במציאות. אני הכי עממית והכי נגישה שיש, אז לא פלא שבאים לדבר איתי. אני גם מפתחת שיחות, אוהבת את זה, אבל יש רגעים שאני אומרת סטופ. נחמד כשאומרים דברים טובים, אבל כשמגזימים זה לא נעים. אני קרייתית, מקריית ים, ואני בן אדם פשוט מאוד. לא מבינה ולא מתחברת לדבר הזה של להיות מפורסם ולא נגיש. הסוכנת שלי אומרת עלי, 'את לא דיווה, את זיווה'. זה לא הוליווד פה, זו ישראל".
מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו?
"בכל יום. אני מקנאה בגל גדות, מקנאה בה ומפרגנת לה ורוצה שהיא תחיה, ואני מקנאה בכולם. אני בן אדם קנאי. זו תכונה נוראית, אבל אני תמיד רוצה את מה שיש לאחרים. כולם צבועים ושקרנים וכולם מקנאים, בולשיט מי שאמר לך שלא. כולם קנאים. את תמיד רוצה יותר. למה אני לא בהוליווד? למה אני לא משחקת בתפקיד דרמטי? למה אין לי את הבית הזה? זה נורא ואני עובדת על זה, אבל לא מצליחה להפסיק. מצד שני, אני גם מפרגנת. הקורונה הזו קירבה בין אמנים ונהיה משהו אחר, פרגון אמיתי. אבל זה לא יישאר אחרי, נחזור לתלם מהר מאוד. זה פרגון של קורונה ואחר כך נדרוך אחד על השני בחזרה".