מלחמה גרעינית
לצד הצורך להתקרב לממשל ביידן, ישראל תנסה לעשות הכל כדי למנוע מאיראן להגיע לפצצה. גם האופציה הצבאית על השולחן / יואב לימור
תוכנית הגרעין האיראנית נמצאת בצומת דרכים קריטי ● לטהרן יש כבר אורניום מועשר בדרגה נמוכה, שמספיק לייצור של שתי פצצות - אבל כדי שהדבר יקרה, נדרשות העשרה לרמה גבוהה בהרבה ומערכת נשק מפותחת ● האיראנים ידרשו מהנשיא ביידן חזרה מיידית להסכם הגרעין, פיצוי על נזקי הסנקציות - והתנצלות אמריקנית ● נתניהו וראשי מערכת הביטחון מציגים עמדה קשיחה ובלתי מתפשרת, ולצידה של ישראל יעמדו הפעם שותפותיה החדשות, האמירויות וסעודיה
לפני שבועות אחדים, בדיון פנימי בצה"ל, הנחה הרמטכ"ל אביב כוכבי להכין תוכנית מבצעית חדשה ל"טיפול" בתוכנית הגרעין של איראן. למעשה לא מדובר בתוכנית אחת אלא בשלוש חלופות, שיגובשו בתקופה הקרובה ויוצגו לדרג המדיני.
הרקע למהלך ברור: תוכנית הגרעין של איראן נמצאת כעת בצומת קריטי, ובגדול ניצבות בפניה שלוש אפשרויות. הראשונה, המועדפת על איראן, היא חזרה להסכם הגרעין במתכונתו הקודמת, תמורת הסרה מלאה של הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה. השנייה, שנראית כעת כריאלית ביותר, היא חזרה להסכמה חלקית, זמנית, עם ארה"ב, שבמסגרתה תשהה איראן את ההתקדמות שלה בתוכנית הגרעין בתמורה להקלות מסוימות, בעיקר על תעשיית הנפט שלה. השלישית, שמדירה שינה מעיני ישראל, היא פריצה איראנית לעבר הגרעין.
"איראן התקדמה בשנים האחרונות גם בתחום המחקר והפיתוח, גם בצבירת החומר המועשר וגם ביכולות התקפיות, ויש לה משטר שבאמת רוצה להגיע לנשק גרעיני", אמר לנו השבוע שר הביטחון בני גנץ' "ברור שישראל צריכה להחזיק מולה אופציה צבאית. זה מחייב משאבים והשקעה, ואני פועל כדי שזה יקרה".
הסכם הגרעין )JCPOA( נחתם ביולי 2015 בין איראן לחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם (ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת), בתוספת גרמניה .)P5+1( הוא היה שיאו של מהלך דיפלומטי שנוי במחלוקת שהוביל ממשל אובאמה, שגרם לקרע גלוי עם ישראל. עיקר המחלוקת, בתמצית, היה על הדרך הנכונה לטפל באיראן. בארה"ב סברו שיש לעשות זאת בהסכם, שייטול חלק ניכר מהיכולות מידי איראן, ישים אותה תחת פיקוח ויטיל עליה הגבלות לתקופה ממושכת. בישראל סברו שהדרך היחידה היא להוריד את איראן על הברכיים: להפעיל עליה לחץ כל כך חזק, שיחייב את הנהגתה לוותר על הגרעין כדי לא לאבד את השלטון.
תחת ההסכם התחייבה איראן לשורת צעדים שנועדו להרחיק אותה מהפצצה. העיקריים שבהם היו ויתור מוחלט על מאגר האורניום המועשר לדרגה בינונית 20( אחוז) שצברה אז, וצמצום משמעותי של מאגרי האורניום המועשר לדרגה נמוכה 3.67( אחוזים) ל־003 ק"ג בלבד. איראן גם התחייבה לצמצם בשני שלישים את מספר הצנטריפוגות במתקן הגרעיני ב, ולהפעיל בו צנטריפוגות מהדור הראשון בלבד. תחת ההסכם הסכימה איראן שלא להעשיר אורניום במתקן הגרעיני שהקימה בפורדו, סמוך לקום. מדובר במתקן שנחצב בחשאי במעבה ההר, ונחשב לאתגר משמעותי בגלל החסינות היחסית שהמרחב התת־קרקעי מעניק לו.
ההסכם מחייב את איראן בסעיפים נוספים, שהבולט שבהם הוא הסכמה לפיקוח משמעותי והדוק יותר מזה שהיה עליה בעבר של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בתמורה הוא אפשר לה לחזור למכור נפט בשווקים הבינלאומיים ולהשתמש במערכות הסחר הגלובליות, ובתהליך הדרגתי גם היה אמור להסיר את הסנקציות שהוטלו על ארגונים ועל אישים באיראן.
בישראל הצביעו כבר בזמן אמת על החורים הרבים בהסכם. העיקרי שבהם הוא מועד פקיעתו - "השקיעה" ,)sunset( כפי שהיא מכונה בידי אנשי המקצוע - בתוך 15-10 שנים, שבסיומן תוכל איראן לעשות כמעט ככל העולה על רוחה: בלי הגבלות על כמות האורניום שתוכל להעשיר, על רמת ההעשרה, על מספר הצנטריפוגות ועל תהליך המחקר והפיתוח.
ההסכם הגביל באופן חלקי בלבד את התקדמות המחקר והפיתוח האיראניים (בעיקר של צנטריפוגות מתקדמות), ולא עסק כלל בשני עניינים מרכזיים: מערך הטילים האדיר שפיתחה איראן, והשפעתה ההרסנית על האזור כחלק ממדיניות יצוא המהפכה.
לסלול נתיבים לביידן
רבים בישראל סבורים כי המחלוקת העמוקה בין אובאמה לנתניהו, שהפכה לקרע של ממש, הקשתה על ישראל להשיג אז הסכם טוב יותר. הדברים האלה מהדהדים גם היום: כמעט כל הדוברים לכתבה הזאת, לציטוט ולא לציטוט, אומרים מפורשות שעל ישראל לסלול במהירות נתיבים לממשלו של ג'ו ביידן, כדי לוודא שכל הסכמה עתידית תתקן את משגי העבר.
המשימה הזו תוטל קרוב לוודאי על כתפיו של ראש המוסד, יוסי כהן. נתניהו כבר הבהיר כי בכוונתו למנות פרויקטור לנושא האיראני, במנותק מהעבודה שנעשית במטה לביטחון לאומי ובמשרד הביטחון (ולמעשה מעליהם). כהן, שיסיים ביוני כהונה בת חמש שנים וחצי כראש המוסד, הוא הבחירה הטבעית לתפקיד, ולא רק בגלל קרבתו לנתניהו: הוא בקיא מאוד בנושא האיראני והוביל את המאבק בגרעין בשנותיו בראשות המוסד. יתרה מזאת, הוא מוערך מאוד בוושינגטון, וסביר שכמפעיל סוכנים מיומן ימצא את הדרך לעבוד גם עם הממשל החדש.
השבוע ביקר כהן בוושינגטון. תמונה שלו, סועד לעת ערב בבית קפה מקומי עם שר החוץ מייק פומפאו, צולמה ופורסמה. יממה אחר כך חשף פומפאו את עומק הקשרים בין איראן לאל־קאעידה, שבכיריו הפכו לבני בית בטהרן. באוגוסט, כזכור, חוסל עבדאללה אחמד עבדאללה (מוחמד אל־מסרי), מספר 2 באל־קאעידה ומי שהיה אחראי לפיגועים שביצע הארגון 1998־ב בשגרירויות ארה"ב בקניה ובטנזניה. על פי פרסומים זרים, המוסד הוא שביצע את החיסול, לבקשת האמריקנים.
החיסול הזה כנראה היה עדות נוספת לעומק הקשרים הביטחוניים שהיו לממשל טראמפ עם ישראל. כהן היה שחקן מרכזי בציר הזה, לצד השגריר רון דרמר, וכמובן נתניהו עצמו. ההישג העיקרי שלהם, בעיניהם, היה הצלחתם לשכנע את הממשל היוצא לפרוש מ"הסכם הגרעין הרע והמסוכן", כלשונם, ואחר כך להטיל על איראן סנקציות משתקות במסגרת מדיניות "הלחץ המקסימלי" שהופעלה עליה.
"לישראל ולאמריקנים היו שלוש תקוות", אומר אלוף (מיל') עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן וכיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. "הראשונה, שהמשטר יתמוטט בעקבות הסנקציות והלחץ הכלכלי; השנייה, שהמשטר ייבהל, ויבוא להסכם חדש וטוב יותר; והשלישית, שאיראן תעשה טעות גדולה - למשל, תנסה לפרוץ לגרעין - ואז ארה"ב תתקוף אותה".
שלוש התקוות הללו נכזבו. ידלין העריך כבר לפני שנתיים ש"האיראנים לא יהיו פראיירים", כהגדרתו.
שר הביטחון גנץ: "איראן התקדמה בשנים האחרונות גם בתחום המחקר והפיתוח, גם בצבירת החומר המועשר וגם ביכולות התקפיות, ויש לה משטר שרוצה להגיע לנשק גרעיני. ברור שישראל צריכה להחזיק מולה אופציה צבאית" גורם ביטחוני בכיר: "בשנים שעברו מאז חתימת הסכם הגרעין הבינו כולם שאיראן שיקרה לאורך כל הדרך. זה נחשף בארכיון הגרעין, וכמובן בפעילות הטרור שלה. וזה מחייב זהירות מופלגת, כדי לוודא שהיא לא תשקר שוב"
אלוף (מיל') עמוס
ידלין: "לישראל ולאמריקנים היו שלוש תקוות: שהמשטר יתמוטט בעקבות הסנקציות, ייבהל ויבוא להסכם חדש וטוב יותר, או שאיראן תטעה ותנסה לפרוץ לגרעין - ואז ארה"ב תתקוף אותה". שלוש התקוות הללו נכזבו
שהמשטר לא יקרוס, שהם לא ירוצו להסכם שונה מהותית מההסכם המקורי, וודאי שהם לא יעשו טעות קרדינלית שתביא עליהם את סופם. מה כן? "האיראב נים סוחרים. הם ינסו להוציא גם כעת את המקסימום, בתמורה למינימום מחיר מצידם".
מסבלנות להתנגדות
את התקופה מאז פרישת איראן מהסכם הגרעין אפשר לחלק לשניים. את הראשונה, בין מאי 2018 למאי ,2019 מכנים החוקרים "סבלנות אסטרטגית": איראן ישבה ובגדול לא עשתה כלום. היא ניסתה להכיל את הסנקציות, פעלה מול אירופה בניסיון לפתח מנגנונים שיעקפו אותן, ובעיקר ספרה ימים לאחור, בתקווה שטראמפ לא ייבחר שוב.
"בשנה הזאת גילתה איראן שהמחיר הכלכלי שהיא משלמת כבד בהרבה משחשבה", אומר רז צימט, איש המכון למחקרי ביטחון לאומי ואחד המומחים המוב בילים לעניין האיראני. "הם הופתעו מהצניחה החדה ביצוא הנפט 2.5במ( מיליון חביות לב005 אלף), ובב עיקר מכך שאירופה לא ממש יכולה, וספק אם רוצה, לעזור להם".
בעקבות זאת שינתה איראן את מדיניותה ועבב רה במאי 2019 ל"אסטרטגיית ההתנגדות". ראשיתה בפעולות חריגות במפרץ הפרסי, שהחלו בתקיפת מכליות נפט ובהפלת מל"ט אמריקני מתקדם, ושיאן במתקפת 14 בספטמבר על מתקני הנפט בסעודיה. המתקפה הזאת - שבוצעה באמצעות טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים - היתה מוצלחת במיוחד מבחינת איראן; הנזק שנגרם לסעודיה והעובדה שהתקיפה עברה בלי תגובה הגבירו לאיראנים את התיאבון.
מי שהיה אחראי לרוב הפעולות האלו היה מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני. את החשבון הוא שילם בתחילת ,2020 כשחוסל על ידי האמריקנים זמן קצר לאחר שנחת בבגדד. זה היה המהלך ההרתעתי המשמעותי ביותר שביצע ממשל טראמפ בארבע שנותיו, וכנראה גם תרומתו הגדולה ביותר לביטחון האזור, לצד הסכמי הנורמליזציה של ישראל עם מדינות המפרץ.
בתחום הגרעיני הצליחה וושינגטון פחות. בד בבד עם ההתרסה הגוברת בפעולותיה של איראן באזור, החלו האיראנים להתרחק מהמחויבות להסכם הגרעין. הם אמנם לא פרשו ממנו, כדי לא לשבור את הכלים, אבל ביצעו צעדים שהיו אמורים לשרת אותם בשתי דרכים עיקריות: צבירת נכסים לקראת משא ומתן מחודש עם ארה"ב והמעצמות, וקיצור דרכם אל הפב צצה, במקרה שמשא ומתן כזה ייכשל.
בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) תיעדו את ההפרות האיראניות, ואף פרסמו אותן בזמן. את חלקן הגדול פרסמה איראן בעצמה: הן היו חלק ממדיניות ה"תחזיקו אותי", שנועדה להרתיע את המערב ולהחזיר אותו להסכם.
ההפרות הבולטות שאיראן ביצעה היו העלאת רמת האורניום המועשר 3.67במ אחוזים, כפי שנב קבע בהסכם, לב5.4 אחוזים, וצבירת כמות גדולה ממנו - קרוב לשלוש טונות, פי עשרה ממה שהותר לה בהסכם המקורי; התקנת צנטריפוגות מתקדמות במתקנים בנתנז ובפורדו (שם, כזכור, נאסר עליה כליל להעשיר אורניום); האצת תהליכי המחקר ופיתוח של צנטריפוגות מתקדמות יותר; והשיא - בשבוע שעבר להסכם. חידוש פעילות ההעשרה לרמה בינונית 20( אחוז), בניגוד מוחלט
"קבוצת הנשק"
כדי לייצר ראש נפץ גרעיני נדרשים 1,400בכ ק"ג של אורניום מועשר לרמה נמוכה 3.5( אחוזים). אלה מועשרים בהמשך לרמה בינונית 20( אחוז), שממנה נדרשים כב022 ק"ג לפצצה. השלב השלישי הוא העב שרה לרמה גבוהה, צבאית 90( אחוז), שממנה נדרשים כב04 ק"ג לכל פצצה.
ההעשרה מתבצעת ברובה בנתנז, וכעת גם בפורדו. בשני המתקנים מופעלות צנטריפוגות מהדור הישן
,)IR1( ובנתנז כבר הותקנו גם צנטריפוגות מתקדמות יותר .)IR2+4( איראן גם מקדמת מחקר ופיתוח של צנטריפוגות מתקדמות יותר ,)IR6( למרות הנזק שנב גרם למפעל בפורדו, שנהרס לפני כחצי שנה במבצע המיוחס למוסד. הצנטריפוגות המתקדמות אמורות לאפשר לה להעשיר כמות גדולה יותר של אורניום בפחות זמן, ולקצר בכך את דרכה אל הפצצה.
לאיראן יש היום די אורניום מועשר לדרגה נמוב כה (כאמור, כשלוש טונות) כדי לייצר שתי פצצות. תהליכי ההעשרה לרמה בינונית וגבוהה דורשים זמן, וגם כאשר יהיה בידיה מספיק אורניום מועשר לרמה גבוהה, עדיין יש שלל תהליכים שהיא טרם השלימה בכל הקשור למערכת הנשק עצמה.
מי שהיה אחראי לתחום של ייצור הנשק הוא מוחסן פחריזאדה, שעל פי פרסומים זרים חוסל בידי המוסד בנובמבר האחרון בטהרן. פחריזאדה היה אחראי למה שמכונה "קבוצת הנשק" - השלב הסופי (והקריטי) בהרכבת הנשק הגרעיני ובהפיכתו למבצעי.
איראן נשבעה כי סגרה את קבוצת הנשק שלה .2003בב היא היתה אז חברה ב"ציר הרשע", עם עיראק וצפון קוריאה, ולאחר הפלישה האמריקנית לעיראק חששו האיראנים שיהיו הבאים בתור. שלל עדויות שנאספו מאז מלמדות שספק אם אכן סגרה את קבוצת הנשק, ובוודאי לא גילתה את כל האמת על הפעולות שביצעה לפני כן. ארכיון הגרעין, שנגנב 2018בב בידי המוסד מטהרן והובא לישראל, שפך אור על תהליכים ועל פעולות שאיראן ביצעה בחשאי, ועל מידת ההתב קדמות שלה בשלל תחומים - ובראשם קבוצת הנשק.
ישראל שיתפה את המידע מארכיון הגרעין עם המעצמות ועם ראשי סבא"א, כדי להוכיח שאיראן שיקרה בעבר, מסתירה בהווה, ולא יהיה אפשר לסב מוך עליה בעתיד.
"החקירות בנושא טרם הושלמו", אומר ל"שישבת" אולי היינונן, לשעבר סמנכ"ל סבא"א. "יש שאלות שנותרו עדיין פתוחות. אנחנו חייבים לוודא שכל היכולות הושמדו או הוצאו מידי איראן, ובהמשך להטיל עליה מנגנון פיקוח הדוק, שיבטיח לפקחים גישה ישירה ומיידית לכל המתקנים והמדענים".
קיצור "זמן הפריצה"
ישראל והמערב מוטרדים ממה שקורה באיראן היום. השאלה המרכזית היא אם יש לה תוכנית חשאית שאינה מוכרת למודיעין במערב, או מתקן חשאי שבו מתבצעות פעולות שיאפשרו לה לקצר משמעותית את דרכה אל הפצצה, מרגע שתחליט לפרוץ אליה. הדעה הרווחת של המדענים והחוקרים היא שהתב שובה לכך שלילית.
"אין לנו תמונה מלאה ועדכנית על תוכנית הגב רעין העכשווית של איראן ועל תוכניותיה לעתיד", מודה היינונן. "הנטל הוא על כתפיה, להוכיח שאכן פניה לשלום, אבל עלינו לוודא זאת באמצעות מנב גנוני פיקוח יעילים".
במאמר שפרסמו השבוע באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, בוחנים עמוס ידלין ואפרים אסכולאי, לשעבר איש הוועדה לאנרגיה אטומית, את שאלת