מקום שמור בהיסטוריה
מתחילת הדרך היתה ביקורת ב"ישראל היום" נגד נתניהו, מהרגע שנהיה ראש הממשלה .)2009בב( ההבב דל בביקורת בהשוואה לכלי תקשורת אחרים הוא, שזו ביקורת לפי העניין - ואינה טעונה בשנאה רעילה כמב קובל. היום קיבלה הגישה השלטת בתקשורת אישור מידי מערכת המשפט: דהיינו, מי שאינו תוקף בחמת טירוף את ראש הממשלה, עלול להיחשב לעבריין. וזו אכן אווירת החשיבה הקבוצתית במערכות התקשורת. נוצרה תחרות של שמצה, דיבה והתקפי זעם נגד רה"מ, נגד הימין, ובייחוד נגד הליכוד.
ההישג של "ישראל היום" בב31 וחצי שנות קיומו הוא שהוא פילס דרך לעיתונאים בעלי דעות מקוריות - ומגוונות - שמסוגלים לתת מענה להתקפי המופרעות האפילפטיים של כלי התקשורת המובילים.
אדלסון גילה שבישראל האהובה שלו זה נראה נורב מלי שגוררים עיתונאים ומו"לים לחדרי החקירות של המשטרה. זה נראה סביר שהמשטרה תפקח על עניינים של חופש עיתונות וחופש ביטוי, והפרקליטות תפסוק מה הנורמה ביחסים בין עיתונאים למנהיגים פוליטיים. וכך הוא נגרר לחדרי החקירות במסגרת תיק .2000
התיק הזה חשף שכוחו הפוליטי של ארנון מוזס הוא גדול ומאיים. הפעם החקיקה בכנסת היתה אמורה להב ביא לסגירת "ישראל היום". מוזס שלט באותן שנים, ,2015-2013 בשתייםבשלוש מפלגות קואליציה, והחזיק פוליטיקאים בכיסו כמו מטבעות של חמישה סנט, אם לצטט את "הסנדק".
בכל אופן, אדלסון הוכיח את גדולתו לא רק במפב עלותיו הידועים במחקר רפואי, ובתרומות לפרויקטים ציוניים; הוא גם שינה באופן משמעותי את מפת התקב שורת. "השגתי כל מה שיש לי בזכות עצמי", אמר פעם בעדות בבית המשפט. "באתי מעוני רב ועכשיו אני נחשב לאחד מגדולי הפילנתרופים... אתה יודע, עולם העסקים הוא כזה שאם מישהו פועל לא נכון, אפילו פעם אחת, יוצא לו שם רע ואנשים לא רוצים לעשות איתם עסקים יותר. אבל איתי כולם רוצים לעשות עסקים".
ואולי מה שחושף איזה רובד עמוק באישיותו של
כאשר התקיים המונופול האמיתי, הדורסני, של "ידיעות אחרונות" – לא היה למערכת מענה למצב. היחיד שמצא לזה תשובה היה שלדון אדלסון, שעל ידי התחרות שהציב באמצעות "ישראל היום" קיצץ במוטת הכנפיים האימתנית הזאת
אדלסון זה הסיפור על ביקורו הראשון בישראל, .1988בב הוא לקח איתו את נעליו של אביו, שלא זכה להגיע לארץ, ונעל אותן במשך כל הביקור.
איפה רוברטס שלנו?
השחיקה באמון בבג"ץ תפסה תאוצה כשהוא נגרר לעסוק בעניינים לא שלו, כמו תפקוד יו"ר הכנסת
אופייני שראש המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלב סנר, כמו גם דוברים אחרים, מטיף מוסר על דעיכת אמון הציבור במוסדות חשובים של המשטר. "סכנה לדמוקרב טיה" - זה המסר. מאשימים מנהיגים פוליטיים שבהתבב טאויותיהם שוחקים את אמון הציבור במערכת המשפט.
אבל הנתונים היו צריכים קודם כל לנער את ראשי אותם מוסדות מכוננים בחברה בישראל. הצניחה הדרב מטית באמון הציבור בביהמ"ש העליון היא תולדה של מעשים של שופטי בג"ץ. לא של "התקפות" על בג"ץ.
בית המשפט העליון נשחק בתוך שנה אחת מרמת אמון נמוכה של כב55 אחוז בשתי פעימות לב24 אחוז. ההסבר פשוט: התערבות בוטה בעבודת הכנסת, בהליכי פעולת הכנסת והחקיקה, כמו גם הדיונים בעצם הלגיטימיות של ממשלת ישראל, וכל זה בעטיפת הקצפת של הדיון הבלתי חוקתי בחוק הלאום.
נשיא בית המשפט העליון בארה"ב ג'ון רוברטס צעק על חבריו השופטים כשהגיעו לפתחם עתירות ממדינות שונות על זיוף הבחירות: "אל תיגעו בזה!" לא היה בבג"ץ גורם שיצווה "אל געת!" כאשר אליעד שרגא גרר את בג"ץ לדיון בתפקודו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין.
הפעם נענש בית המשפט העליון גם על ידי חלק מהשמאל. השחיקה העצומה נובעת כנראה גם מאכזבת השמאל, שבית המשפט לא ביצע את ההסתערות שלו על הכנסת והממשלה במלואה, וִאפשר לממשלת האחב דות המתפרקת לצאת לדרך. תודה רבה שהוא ִאפשר.
זה גם ההסבר לשחיקה באמון בנשיא ראובן ריבלין. גם הוא נתפס כמי שמתערב מעבר למידה בהרכבת הממשלה, ושני הצדדים במפה התאכזבו.
חפשו תשובה בארכיון
מותו של בכיר השב"כ נחמן טל מחזיר אותנו להתרעה באוקטובר '73
בשבת שעברה הלך לעולמו נחמן טל, ממעצבי דרכו של השב"כ, שהגיע בשיא הקריירה שלו לתפקיד המב שנה לראש השב"כ. חבריו מתארים אותו כאדם שורשי, ערביסט מהזן המנדטורי. הוא נולד בפתח תקווה, שלט בערבית, ונפטר כשהוא נושק לגיל .90
בימים של אוטובוס קו 300 )1984בב( טל חזר לתפקיד של מפקד מרחב דרום בשירות. במסגרת התפקיד נכלל גם צפון רצועת עזה, כולל דיר אלבבלח, שאליה שעט האוטובוס. הוא התנגד להרג המחבלים, שכזכור שניים מהם נלכדו בחיים לאחר החילוץ. אך לפי מקור מוותיקי שב"כ, טל סירב להצטרף למהלך של רפי מלכה ופלג רדאי מתוך מחשבה שהם עלולים לגרום נזק לשירות.
טל היה אחד משלושה אנשי שב"כ שהיו מעורבים בפב רשת חקירת קציני המודיעין המצרים שחצו את תעלת סואץ לשטחנו יום לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. הוא היה אז סגן ראש מרחב דרום בשירות. אנשי השירות שלמה ישראלי וחיים שילוח חקרו את הקצינים. אלה אמרו להם שהם חצו את התעלה בין חמישי לשישי (המלחמה פרצה בשבת), כדי לתצפת על הצירים. "הם אמרו לי: מחר תיזהר. תהיה מלחמה בשעה שתיים בצהב רים", העיד ישראלי.
נחמן טל קיבל את הידיעה משלמה ישראלי, "מחר" תפרוץ מלחמה. טל העיד בפני אבירם ברקאי: "העברתי את המידע מייד למטה השב"כ, ובמקביל אני חושב שנב תתי הנחיה לישראלי להעביר את שני המצרים לפיקוד".
הדברים התפרסמו בתחקיר של ברקאי בעיתון זה לפני יותר משנתיים. העובדה ששלושת אנשי שב"כ, כולל נחמן טל, העידו על כך בשמותיהם - מקנה אמינות רבה להתרעה הזאת. בפיקוד דרום התייחסו אל המידע בזלזול. אולי כדי ללמד משהו על מחקרים שמסתמכים על ארכיונים בלבד - מתברר שאין כל תיעוד ארכיוני, לא בשירות ולא בצה"ל, על האירוע. √
נתניהו מתמקד באוכלוסייה הערבית, גם אם פוטנציאל ההצטרפות לא גדול. לכל היותר מנדט. החשדנות במגזר עדיין גבוהה אבל הנזק לרשימה המשותפת עשוי להיות רב ואולי מכריע
שלדון אדלסון הרים עבור ישראל גם תרומות אסטרטגיות ציוניות, כמו בפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל ● "הצבת ישראל בראש סדר העדיפויות שלו צריכה לשמש דוגמה ליהודי ארה"ב", אמר השבוע דני דיין ● סמוטריץ' ובנט נפרדו סופית והוכיחו שחשבונות פוליטיים חזקים מאידיאולוגיה משותפת
נכס יקר שלא יסולא בפז איבד העם היהודי הש בוע, עם לכתו של שלדון אדלסון לבית עולמו. כשעוקבים אחרי נתיבי התרומות שפיזר בנדיבות עצומה במשך השנים, נראה כי רק דבר אחד שזור בין כולן: טובתו של עם ישראל. כאילו כל האימ פריה הכלכלית האדירה שבנה בעשר אצבעותיו נועדה בראש ובראשונה לשרת מטרה זו.
מי שהבחין בכך מקרוב הוא דני דיין, כראש מועצת יש"ע ומאוחר יותר כקונסול ישראל בניו יורק. "הוא היה מעורב בכל נפשו בכל נושא לטובת עם ישראל וארץ ישראל", הוא אומר, "שלדון לא בחל אפילו בתרומות לארגונים קטנים, ובלבד שמשרתים את אותה המטרה.
"התרומה שלו לפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל היא תרומה אסטרטגית לפיתוח השומרון. המקום יוצר מציאות אחרת לחלוטין, הוא מבצר את מעמד אריאל והשומרון כולו ומחזק אותו יותר מאי פעם. נכחתי במעמד שבו הכריז על תרומה של 70 מיליון דולר לפרויקט 'תג לית', שנועד להבטיח את המשך הקיום היהודי בארה"ב, ואת הקשר של ישראל עם הדור הצעיר שמתמודד עם התבוללות וריחוק. הוא נשא את הפרויקט הזה כמעט לבד על כתפיו. כך גם התרומות ליד ושם ולארגונים נוספים. לא רק העניין הפוליטי היה חשוב לו, אלא המשך הקיום של העם היהודי. והקשר עם מדינת ישראל שלא יתנתק.
"תמיד קוננתי על כך שיהודי ארה"ב לא שמים את היחס לישראל בראש סדר העדיפויות כשהם בוחרים את נציגיהם בבחירות. אבל אדלסון כן עשה את זה. כשהוא היה פוגש מועמדים פוטנציאליים לנשיאות או לסנאט, הדבר היחיד שעניין אותו זה היחס שלהם לישראל. הפ עולה הזאת היתה צריכה לשמש דוגמה ליהודי ארה"ב, ואני מקווה שעוד תשמש".
מנער את קוף ה"נוהרים"
במתקפה הנוכחית על נתניהו, שהעז לפנות לציבור הערבי ולבקש את תמיכתו, ראוי לזכור שלא הוא זה שה תבטא בגזענות. אפילו אמירת ה"דגל" - הערבים נוהרים לקלפיות - היתה אמנם לא מוצלחת אבל לא נאמרה בהקשר גזעני. כל שנתניהו התכוון לומר זה שהרשימה המשותפת תגדל בשל עלייה בשיעורי ההצבעה במג זר. זה לא גזעני, זה פוליטי. אז למה האמירה היתה לא מוצלחת? כי היא נאמרה באופן פוגעני ומכליל ונתנה רוח גבית לאלה ששנאת ערבים כן פועמת בקרבם. לפ עמים זה לא משנה מה אדם אומר, בוודאי מנהיג, אלא מה ששומעיו מבינים.
בשנה האחרונה יש ניסיון מצד גורמי שמאל במערכת הפוליטית ליצור טשטוש בין מתקפות על ערבים, שיש בהן קורטוב גזענות ואף למעלה מכך, לבין ביקורת על דעותיהם של הח"כים הערבים שזה עניין אחר לגמרי ולגיטימי. עמדותיהם של הח"כים הערבים אכן מסוכנות, למי שסבור שישראל ביתו של העם היהודי ולא ביתם של בני עמים שונים. לומר על דעה זאת שהיא דעה גזענית, כמוה כמו לומר על חוק השבות שהוא גזעני.
מאז הצטרפו חברי הכנסת הערבים לכנסת ברשימות נפרדות, חרטו על דגלם את ההתנגדות למדינת ישראל כמדינת העם היהודי. תמיד ראו בציונות ישות זרה שאין לה זכות קיום במזרח התיכון, אולי גם בשום מקום אחר בעולם. כל חברי הכנסת הערבים מכל המפלגות הער ביות, בלי יוצא מן הכלל, סבורים כך.
לכן בכל ממשלות ישראל איש לא חשב אפילו לרגע לצרף רשימה ערבית כחברה בקואליציה. בשנה האחרונה, כאשר האג'נדה היחידה של ממשיכי דרכם של מנהיגי השמאל המיתולוגיים הפכה להיות הפלת נתניהו, גם עיקרון זה, שבו מדינה לא יכולה לצרף להנהגתה את הכופרים בעצם קיומה, נרמס והפך כלי משחק.
אבל אין כל קשר בין זה לבין זכויות אזרחיות של ערביי ישראל שהם אזרחי המדינה. בכל הממשלות ראו צורך לדאוג לרווחת הערבים ביישוביהם וכפריהם, מי יותר ומי פחות. דווקא נתניהו היה בצד של אלה שנתנו יותר. לצד האזהרה לשתף פעולה עם הח"כים הערבים בתחום המדיני, הביטחוני והפוליטי, לאוכלוסייה הע רבית דווקא דאג. בתקציבים, תוכניות חומש, והרחבת הסיוע בתחומי הביטחון והשירותים הממשלתיים. לכן, בניגוד לטענות יאיר גולן, ניצן הורוביץ ואיימן עודה, הצעד שעשה נתניהו השבוע בנצרת לא היה ממש מנו תק ממהלכים שעשה עד כה מאחורי הקלעים. זה לא אומר חלילה שלא היה פה שיקול פוליטי. ועוד איך היה. צביעות דווקא לא.
נתניהו הבין כבר במערכת הבחירות הקודמת את כוחם של המגזרים. אז הוא עשה את זה עם המגזר האתיופי וקצר הצלחה מרשימה באמצעותו של גדי יברקן שעזב את כחול לבן והצטרף לליכוד. בבחירות האלה, הר ביעיות, המיקוד הפעם הוא על האוכלוסייה הערבית. הפוטנציאל להצטרפות לא כל כך גדול. לכל היותר מנדט. החשדנות במגזר עדיין גבוהה. אבל הנזק לרשי מה המשותפת, המצטרפת האוטומטית לבלוק חוסם נגד הליכוד, עשוי להיות רב ואולי אפילו מכריע.
מסקרים שהגיעו לנתניהו עולה כי בתרחיש אופטימי יותר אפשר להביא הישגים אפילו משמעותיים יותר. שיש שבר גדול בין האוכלוסייה הערבית לרשימה המשותפת. רבים זועמים על ההתנגדות של הח"כים הערבים לה סכמי אברהם. גם קמפיין החיסונים הכללי של נתניהו נוגע לא מעט באוכלוסייה הערבית. על פי הנתונים, רה"מ נתפס כסוג של מושיע גם שם. מהנתונים הללו עולה כי התמיכה בליכוד עשויה להגיע עד כדי שלו שה מנדטים חדשים של האוכלוסייה הערבית. הצטרפות דמויות מוכרות מהמגזר לתמיכה בנתניהו, כמו ראש עיריית נצרת השבוע, כמו מנסור עבאס לפניו, מקלפת את מעטה החשדנות בתהליך איטי.
אחרי הבחירות האחרונות נחצו כל הגבולות בשיתוף הפעולה המתוכנן של כלל ראשי המפלגות הציוניות מגוש רק לא ביבי עם הרשימה המשותפת, להדחת נת ניהו. אפילו ליברמן, שהבטיח לשלול אזרחות מאחמד טיבי ומאיימן עודה, כבר נתן אור ירוק להזיה המתגבשת. רק בזכות אורלי לוי, ואחריה יועז הנדל וצביקה האוזר, נחסכה החרפה. בכנסת הבאה ייתכן שכבר לא ימצאו שלושה צדיקים, אולי אפילו לא אחד. מעשיו של נת ניהו כעת משמשים דלק לחורשי התוכנית והם מכינים את הקרקע כבר כעת להוציאה לפועל באמתלה שאם לנתניהו מותר, אז גם להם.
אמנם יש הבדל בין הישענות מדינית וביטחונית של ממשלה על ח"כים השוללים את זכות קיום המדינה וסבורים כי הצדק עם אויביה, ובין העברת תקציבים ושמירה על זכויות אזרחיות בסיסיות. לכן עבודת הט שטוש בעיצומה והיא תימשך ותתגבר בחודשיים וחצי הקרובים. רון חולדאי כבר הודיע השבוע שיש לו בעיה רק עם בל"ד. ברגע אחד הלבין את כל היתר. בשעת הצורך גם בל"ד תתכבס.
מי ימין יותר ממני?
בכל מערכת בחירות מסביר נתניהו למצביעי הימין כי המפתח להצלחת הגוש עובר בהצבעה נרחבת עד כמה שניתן למח"ל. עד כה נותרו מפלגות הימין ללא מענה כאשר קשית הקולות הגדולה של רה"מ מצצה