השאננות במשרד הבריאות אפשרה את הטרגדיה באיכילוב

בשבועות האחרונים, עוד לפני הסגר ההדוק שהתחיל לפני יותר משבוע, כמעט לא היה ניתן לשמוע את בכירי הנהלת משרד הבריאות מדברים על העומס הקשה במחלקות הקורונה בבתי החולים; על המספרים שרק הולכים וגדלים של חולים במצב קריטי ומונשמים שרבים מהם עלולים למות, ועל המתים עצמם שמספרם רק והולך וגדל בעשרות רבות מדי יום. להפך: צמרת משרד הבריאות דיברה פעמים רבות על כך שבתי החולים עומדים בעומס ושיש מספיק מיטות אשפוז. היא ניסתה להרגיע, והצליחה במידה רבה לטשטש את המציאות.

אלא שלא רק שהאמירות האלה כלל אינן נכונות - הן מסוכנות וקטלניות בפני עצמן. האווירה שאמירות אלה יצרה היא הרסנית ופוגענית מאין כמוה: הציבור שומע אותם ולא מבין למה יש סגר ובשביל מה חובה להמשיך להקפיד על הגבלות הקורונה. מנגד, בבתי החולים מנסים לשדר ברוח המפקד עסקים כרגיל, ולא היו מוכנים לצמצם את הפעילות הרפואית הלא דחופה שמהווה המנוע הכספי של בתי החולים. כל זאת, בזמן שהאחיות והרופאים קורסים תחת העומס, והטיפול וההשגחה שהחולים מקבלים לא מספיק טובים ופוגעים בסיכויים שלהם לשרוד את הקורונה.

תמרורי האזהרה לא מוצגים לציבור באופן ברור

בחסות אמירותיו, משרד הבריאות הרשה לעצמו, עד אתמול, שלא להורות לבתי החולים לצמצם את הפעילות הרפואית הלא־דחופה, אף על פי שהיו בכירים במשרד הבריאות שחזרו ודרשו זאת מהנהלת המשרד. בחסות ההתנהלות השערורייתית של משרד הבריאות בתחום זה, בבית החולים איכילוב, למשל, המשיכו בשגרת הניתוחים הרגילה בזמן שמחלקת הקורונה הולכת ומתמלאת והלחץ על הצוותים הלך וגבר. עד ששלשום תקלה קשה בהנשמת חולה במחלקת הטיפול נמרץ־קורונה הביאה למותו של משה חרזי ז"ל בן ה־74.

רק בעקבות המחדל באיכילוב, כשצינור ההנשמה נתלש מהחולה מבלי שהצוות העסוק זיהה זאת בזמן, נזכרה לפתע הנהלת בית החולים להודיע שהיא החליטה על "צמצום מידתי" של הפעילות הלא־דחופה בבית החולים, "לטובת תגבור נוסף של צוותים למען הטיפול בחולי הקורונה". איפה היה עד אז פרופ' רוני גמזו, מנהל בית החולים ועד לא מזמן ממונה הקורונה בישראל? הוא לא שמע על הגל השלישי הקטלני של הקורונה? ולאן נעלמה הנהלת משרד הבריאות שהיתה אמורה לשמור על איכות הטיפול הרפואי בכל בתי החולים? ואיפה פרופ' עידית מטות, מנהלת מערך ההרדמה והטיפול הנמרץ בבית החולים, שהתראיינה בזמן הגל השני של הקורונה והדהימה כששאלה אם היה בכלל גל ראשון של המגיפה? ומדוע נראה לעיתים כי יש הנהלות של בתי חולים ומנהלי מחלקות שמנהלים את המשבר עם יותר מדי רהב, שחץ ויוהרה?

בסגר הנוכחי הנהלת משרד הבריאות לא מציבה - במכוון - את התמרורים לציבור על חומרת המצב, באופן גלוי (למשל: מהו בדיוק היקף העומסים בבתי החולים המחייבים כניסה לסגר או הידוקו?). וחמור מכך: המשרד נמנע במכוון מלהציב מטרות מספריות קונקרטיות בבלימת המגיפה (כמו מספרי מאומתים חדשים ליום, מספרי חולים קשים, מספרי מתים ועוד), שיאפשרו את היציאה מהסגר. בינתיים, יש לקוות שהסגר לא יסתיים לפני שתהיה ירידה חדה בהתפרצות התחלואה, כדי שנוכל כבר להפסיק לספור את המתים מקורונה.

צמרת משרד הבריאות דיברה פעמים רבות על כך שבתי החולים עומדים בעומס הקיים ושיש מספיק מיטות אשפוז. היא ניסתה להרגיע, והצליחה במידה רבה לטשטש את המציאות