הליצן העצוב
שקופים, 20:30 ,HOT3
יש אנשים שקופים, ויש את גורי אלפי. את גורי רואים בכל מקום, כל הזמן. הוא הכי לא שקוף שיש כרגע. יש אנשים שקופים, ויש את יובל סמו. את סמו רואים בכל מקום, כל הזמן. והנה - למקרה שחשתם חסך מסוים - עלתה אתמול ב־TOH סדרה חדשה, "שקופים", שבה השניים מגלמים תפקיד ראשי לצד גילה אלמגור, תיקי דיין ואלי יצפאן. קאסט שמבטיח הרים וגבעות רק מהשתתפותו בסדרה.
סמו ואלפי מגלמים הפעם מאבטחים, עובדי קבלן. הם האנשים השקופים והעלובים מהשיכונים המתקלפים, שמנסים לקבל העלאה מהבוס המתנשא (יצפאן) וסופגים ממנו השפלה שגורמת להם להימלט ממשרדו במבוכה. אחר כך דמותו של אלפי חוטפת גם מהשדכנית (דיין), שמטיחה בו: "אתה לא מלך היופי. יש לך קול מעצבן, כריזמה של פקס ואתה מגיע לדייט עם שקית קרוטונים". "חשבתי שאולי נזרום אחר כך למרק בקופיקס", הוא משיב וכמעט מתרצה לשידוך עם אסירה. שקוף שזה מצחיק.
אבל "שקופים" רוצה שניקח אותה ברצינות. הדמויות שלה עלובות - מהמראה החיצוני ועד הפנימיות שלהן. הן סוחבות סיפור חיים טרגי, אף שהוא נעטף בפאנצ'ים. למשל, כשהשניים משחקים "ארץ־עיר", דמותו של אלפי מספקת בקטגוריית "משפטים של מורות באות א'" את התשובה "אתה יכול לגעת לי, אבל זה יהיה הסוד הקטן שלנו", וכצופה לא ברור אם זה פאנץ' קודר או הטרדה פדופילית שהרסה לו את החיים. וככה הסדרה מסתחררת מקיצון לקיצון, בורחת לאזורים אפלים כשמתחשק לה או כשהיא נתקעת בלי סוף למערכון. בכך אפשר לומר כי "שקופים", שיצרו אלי בן דוד, אדר מירום ועמרי עמית ("בובה של לילה", אנחנו במפה"), ספגה השראות מסדרות כמו "בריטניה הקטנה" או חיקוייה המקומיים, "עם סגולה" ו"הישראלים" - כולן קומדיות מערכונים שבחרו להתרכז באדם הקטן והמוזר, ששקוף עבור רוב האוכלוסייה.
אחרי צפייה בשלושה פרקים (אמש הוקרנו שניים, הערב ישודר השלישי) קשה לקבוע מה "שקופים" מנסה להשיג. היא הולכת לאיבוד בין קומדיה לטרגדיה, מנסה לקרוע מצחוק, אך בו בזמן גם לרגש, לבאס ולדכא עד שתרצו לבכות לצלילי ביצוע נוגה של הדמויות ללהיט עברי עצוב. "שקופים" נזרקת רוב הזמן בתוך ניגודיות קיצונית. מצד אחד משדרת מציאות של "עלובי החיים" בגרסה מדברית, אולם שומרת על חוקי הקומדיה ומייצרת מצבים לא הכי ריאליסטיים שמפריעים לבעוט בבטן של הצופים בשיא הכוח.
היא כמו ליצן שעצוב לו, ומנסה לבאס את כל האחרים. האיפור הצבעוני נמרח לו על הפרצוף, הדמעה מבצבצת בעין, ולמרות שכולם זוכרים לו את הצחוקים, הוא עצמו כבר לא משוכנע שהוא עדיין רוצה בזה. ממש כמו "שקופים". הליצן העצוב הכי אמיתי ובכלל לא צבוע, אבל בני אדם מעדיפים את הליצנים שלהם מבדחים. אנשים לא אוהבים ליצנים עצובים.