אל תבנו על מלחמת אחים
הרגע שבו בנימין נתניהו לא יהיה יותר ראש ממשלת ישראל נראה היום קרוב מתמיד. יש מי שממתינים עדיין לאיזה שפן שיישלף מה כובע, בטוחים שהקוסם יעשה זאת שוב ויצליח, ברגע האחרון, להקים ממשלה. התרגלנו למשהו לא צפוי שמגיע ברגע האחרון. והנה הפעם, שום דבר לא עובד לו. כלום. לפתע מתברר שלאיש שהביא חיסונים אין חיסון נגד סיום כהונה.
המון אנשים חוששים מהרגע הזה שבו המילים "ראש הממשלה בנימין נתניהו" לא תישמענה יותר. מה יהיה, כיצד יגיבו תומכיו, מה הם יעשו? ואין מדובר על חששות ופחדים שמסתובבים בחלל ריק - כבר שנים שמי שאינם תומכים בנתניהו חשופים למתקפות אלימות, הן ברשתות והן ביומיום. הצלחתו הגדולה ביותר של נתניהו היא להפוך את הדיון לא רק לאמוציונלי אלא גם לאישי, זה הכל הוא ועליו ובשמו ולמענו.
נתניהו מחזיק בתואר אלוף "הלנו אתה או לצרינו", שחור ולבן, בני אור ובני חושך. מה שהחל ב"השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים" צבר תנופה וניסיון והפך לאידיאולוגיה. תועמלנים במסווה של עיתו נאים מסייעים לו להפיץ את תיאוריות ההפרדה. חברי כנסת ושרים משתמשים בה כדי לצבור עוד ועוד כוח פוליטי.
כבר מזמן אין מה לנסות ולייצר מצג שווא של אחדות מזויפת. כבר שנים שאין שום דבר המאחד בין הקבוצות השונות, שאנחנו מדינה קטנה עם המון עמים בתוכה. קרעים שלא ניתן לאחות, שסעים עמוקים מדי, שנאה יוקדת, קווים ברורים בין מחנה למחנה. איך אומר שאולי באחד מהמערכונים הסאטיריים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם בישראל? "אין כימיה, לא מסתדרים, יש פה יותר מדי סוגים. אין מה לעשות, העם הזה לא נדבק".
ועל אף ולמרות ההפחדות והאזהרות והתמרורים האדומים והכתובת שעל הקיר, לא תהיה בישראל מלחמת אחים ביום שנתניהו יהפוך ל"ראש הממשלה היוצא". יכינו אותנו למהומות, להפגנות ענק, לדרמות, לכאב ואלימות - ושום דבר מזה לא ייצא לפועל. יכול להיות שגדוד המילואים של כרמי בוזגלו יגויס וששולה תנסה לעצור בשירה את היציאה מבלפור. אבל מעבר לכך, כל תרחישי האפוקליפסה אינם תקפים.
וזה לא מפני שאנחנו לא אוהבים לריב. וזה גם לא מפני שחילוקי הדעות אינם משמעותיים והתהום שפעורה בינינו אינה עמוקה. זה פשוט מפני שבישראל אנחנו רוב, הכוח בידינו. ומי שהוא רוב לא יכול באמת לזעום. לרוב נוח, הוא מוגן ובטוח מעצם היותו כזה.
והביטחון הזה מייצר תחושת שייכות. והשייכות משמעותית, היא דבק. דווקא העובדה שאנחנו מסתובבים כאדונים במרחב ולא כמי שתלשו אותם ממקומם. שפה, תרבות, הומור, אסוציאציות, צבא ומנטליות, הם יביסו את השנאה והעלבון והכעס.