זמן למשנה סדורה ברצועה

ממשלתו של נפתלי בנט נקלעה לאתגר המדיני ביטחוני הרא שון שלה בתוך פחות מ 48 שעות מרגע שקמה. מצעד הדגלים שייערך היום בירושלים מזמן לה פוטנציאל להסלמה אפשרית בדרום, וכפועל יוצא מכך - גם למשבר פוליטי.

למרות זאת, ואולי דווקא בשל כך, החלטת השר החדש לביטחון הפנים, עמר בר לב, לאשר את מצעד הדגלים בירושלים, היתה מתב קשת. ממשלת בנט לא רצתה להתחיל את דרכה תחת אולטימטום של חמאס. זה עלול היה להציב אותה בעמדה לא נוחה, שהיתה מתפרשת כחולשה כלפי חוץ וכלפי פנים.

לכן, עמדת כל הגורמים המקצועיים היתה שהמצעד צריך לצעוד. אבל בדיוק כמו בשבוע שעבר - כאשר המצעד נדחה, בהמלצת אותם הגורמים בדיוק - ההחלטה היתה לקיים את המצעד, אבל בתוואי ובאופן שיצמצם את החיכוך עם האוכלוסייה הפלשתינית בעיר. לכן הוחלט שלא לאפשר לצעדה לעבור דרך שער שכם; הצועדים יוכלו לקיים הרקדה ברחבה מחוץ לשער, ואז לצעוד לאורך החומות לכיוון שער יפו, ודרכו להיכנס לעיר העתיקה - עד לכותל.

זה מתווה סביר, שמביא בחשבון מחד את חופש התנועה ואת הצורך לממש את הריבונות הישראלית בירושלים, ומאידך את צורכי הביט חון ואת הרצון להימנע מפרובוקציה שעלולה לגלוש לאירועים אלי מים בירושלים, ומעבר לה. כך תוכל ישראל לטעון כי לא נכנעה לאולטימטום ולאיומים ואפ שרה את המצעד, ואילו הפל שתינים יוכלו לטעון כי "מנעו פגיעה באל אקצא".

באופן טבעי, המצעד יחייב את מערכת הביטחון לחלוקת קשב. בעוד המשטרה תאבטח בכוחות מתוגברים את הצו עדים, צה"ל והשב"כ יסתכלו דרומה, בהמתנה לתגובה אפ שרית של חמאס. המצעד הקו דם, ביום ירושלים, נקטע בירי הרקטות לכיוון העיר, שהוביל למבצע "שומר החומות". הפעם ההערכה היא שחמאס מורתע ולא ינקוט צעד כל כך בוטה ופרובוקטיבי, ואם יגיב - וגורמי המקצוע חלוקים בדעתם אם יגיב רק בדיבור או גם במעשה - יבחר בפעולה מינורית, דוגמת שיגור בלוני תבערה או רקטה בודדת )שתשוגר מן הסתם בידי ארגון סורר כלשהו(, כדי לעגן בתודעה את הזיקה שלו לירושלים.

ישראל כבר הבהירה כי תראה גם בפעולה כזאת הפרה בוטה של הפסקת האש, ותגיב עליה בחריפות. רף התגובה שאושר אחרי המתווה האחרון בהמלצת כלל גורמי הביטחון ובאישור הדרג המדיני )היוצא( הוא להגיב מעתה והלאה בצורה לא פרופורציונלית על כל פעולה התקפית מעזה, כדי לקבע הרתעה חזקה מול חמאס.

המתווה הזה עשוי לעמוד למבחן כבר היום, אם כי אפשר להעריך שגם בישראל וגם בעזה לא מעוניינים לגלוש כעת מחדש להסלמה נרחבת. הצדדים אמורים לפתוח בקרוב בשיחות על הסדרה, אם כי הפערים הגדולים בין הצדדים, והדרישה הישראלית להקדים לכל התקדמות את פתרון סוגיית השבויים והנעדרים, אינה מבשרת על התקדמות קרובה. התוצאה תהיה, בסבירות גבוהה, עצבנות גוברת בעזה )גם על רקע אי העברת מזוודות הדולרים מקטאר(, שעלולה להתבטא אף היא בניסיונות מבוקרים לחמם בקרוב את אזור העוטף.

זה יחייב את ישראל, מתישהו, "להשתגע" מול עזה. האתגר הזה יהיה אחד הראשונים שהממשלה החדשה תידרש להתמודד איתם, אבל כדאי שתגיע אליו לאחר דיונים והגדרת אסטרטגיה ברורה, ובעיתוי שתבחר )ולא כשחמאס יחליט(. לכן, את המצעד היום על ישראל לעבור בשלום, ולהמשיך הלאה, בידיעה שהמבחן הבא מול עזה כבר מעבר לפינה.

רף התגובה שאושר אחרי המתווה האחרון בהמלצת כלל גורמי הביטחון ובאישור הדרג המדיני )היוצא( הוא להגיב בצורה לא פרופורציונלית על כל פעולה התקפית מעזה