"אין לי דמויות גדולות מהחיים"
"בעלת הבית", ספרה של נעה ידלין שזכה בפרס ספיר, הפך למחזה שיעלה בתיאטרון בית ליסין ביום חמישי • "זה ספר שקשה מאוד להפוך להצגה", אומרת ידלין, "התפעלתי מהאופן שבו המחזאיות עשו את זה"
אחרי שספרה של נעה ידלין, "שטוקהולם", עובד לסדרת טלוויזיה מצליחה בכאן 11 - ספר אחר שלה, "בעלת הבית", שאף זכה בפרס ספיר, מקבל עיבוד לבמה ויעלה על במת תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר בסוף השבוע.
את המחזה כתבו שלומית ארנון ברלב וליאת פישמן לני, על פי ספרה של ידלין, והבמאי הוא עידו רוזנברג. משחקים בהצגה יונה אליאן־קשת, רוברט הניג, יניב לוי, יעל וקשטיין, תום חגי, אלירן הרוש וענבר דנון. העלילה מגוללת את קורותיה של אלישבע פוגל, אושיית שמאל מהאליטה הירושלמית שזוכה לכבוד בינלאומי, אשר מואשמת לפתע בשחיתות ובהעלמות כספים. משפחתה הגאה והאוהבת יוצאת להגנתה, בעוד חקירת המשטרה מעלה שאלות נוקבות.
"המחזאיות עצמן פנו אלי וביקשו ממני את רשות לנסות ולעבד את הספר למחזה", מספרת ידלין .(45) "מאוד שמחתי. זו פעם ראשונה שאני חווה דבר כזה, וזה מאוד ריגש אותי. אני מאוד מודעת לזה שאני בת מזל. אחד הדברים שהכי קשים לסופרים, בעיקר בעידן שלנו, הוא חיי המדף הקצרים של הספרים. כשספר ממשיך לחיות שנים רבות אחרי שהוא יצא לאור, בין היתר בזכות עיבודים לטלוויזיה או לבמה, זה כיף מאוד. ספר ותיק מקבל פתאום חיים חדשים ותשומת לב חדשה. בכלל, החוויה של לראות ספר שלך במדיום אחר, שהוא לא ספרות - זו חוויה מאוד מעניינת" .
היית שותפה לתהליך העיבוד של הספר למחזה ואחר כך להחלטות הליהוק ולחזרות?
"התהליך פה היה מאוד שונה עבורי. את העיבוד של 'שטוקהולם' לטלוויזיה כתבתי בעצמי והייתי מעורבת בכל פרט, החל בליהוק ועד הגרפיקה של הפתיח. כאן לא אני עשיתי את העיבוד, זו יצירה חדשה והיא לא שלי, אבל כן הייתי שותפה לדרך בשלבים השונים. ראיתי את המחזה בשלבים שונים, קראתי דראפטים, ובהחלט נתתי הצעות ואת האינפוט שלי. חלקן התקבלו וחלקן לא. ברור היה לי שאני צריכה לשחרר את היצירה כדי שאפשר יהיה לעבד אותה לבמה. המחזאיות עבדו על זה מאוד קשה במשך שנים, ואני מבינה למה. מאוד קשה לעבד ספר, ואת הספר הזה באופן ספציפי קשה במיוחד". למה? "בתיאטרון הדמויות הן בדרך כלל גדולות מהחיים, ובספרים שלי אני כותבת דמויות שהן מקסימום בגודל החיים", צוחקת ידלין. "לרוב מדובר באנשים שאני מכירה ושמעניין אותי לכתוב עליהם. התיאטרון מבקש יותר דרמה, רגש מתפרץ, שהדברים ייצאו החוצה. "חוץ מזה, מאחר שבתיאטרון אי אפשר לשמוע את העולם הפנימי של הדמויות - צריך להראות אותו. לכן הטקסט צריך להיות יותר דרמטי. יש משהו מאוד מינורי ואנדרסטייטמנט בספרים שלי, אז אני חושבת שזה לא מעבר קל לבמה. ראיתי בינתיים ראן מלא של ההצגה ומאוד התפעלתי, בעיקר מהאופן שבו הם לקחו את הדבר הזה והקימו אותו לחיים".
זה היה משהו שקרוב למה שדמיינת?
"האמת היא שכשאני כותבת ספר, אני לא מדמיינת איך הדמויות נראות. אני יודעת עליהן הכל - חוץ מזה. הדבר היחיד שאני יודעת לגבי המראה החיצוני הם דברים שהם חלק מהאופי, כמו למשל אם מישהי שמנה מאוד. להסתובב בעולם כאישה שמנה מאוד זה חלק מהאופי ומהאישיות.
"ב'בעלת הבית' כתוב שזו משפחה של אנשים גבוהים. בעיניי, בתור גבוהה בעצמי, להיות גבוה זה חלק מהאופן שבו אתה תופס את עצמך בעולם. אני יודעת איך הדמויות מרגישות ביחס למראה שלהן, אבל לא איך הן נראות". יש כבר ספר חדש באופק? "יהיה בשנה הבאה. בשבוע הספר הבא, אם הכל ילך כשורה, אעמוד ואחתום שם כמו ילדה טובה. אני מחזיקה אותו קרוב לחזה, אז לא יכולה להגיד דבר לגביו )צוחקת(".