ככה זה נשמע כשמתאמצים מדי

"או שאתה מת גיבור, או שאתה חי מספיק זמן כדי לראות את עצמך הופך לנבל", אומר הארווי דנט, אויבו של באטמן, לאיש העטלף, בתום הסרט "האביר האפל". מילים קשות, אין ספק, אך כאלה שמתאימות כמעט לכל סיטואציה.

את הרגע שבו חברי להקת מארון ,5 מהרכבי הפופ המצליחים בעשורים האחרונים, הפכו לאנשים הפחות נכונים בתעשייה - אפשר לזהות היטב. זה קרה כשאדם לוין וחבריו כיכבו במופע המחצית בסופרבול ,2019 ובמקום לזכות בגלי פרגון - משכו אליהם אש בשל מה שנתפס כהופעה פושרת. גם אקט הורדת החולצה של לוין, סולן מסוקס ומקועקע למשעי, לא הרשים את דור הצייצנים הצעיר. אלה מחו על הצביעות שבדבר, שהרי כשג'נט ג'קסון חשפה את גופה במהדורת 2004 של גמר ליגת הפוטבול האמריקנית - העולם יצא מדעתו. מאז נראה שמארון ,5 שהיא להקה לא רעה בכלל, יש לציין, צריכה להתאמץ יותר כדי לזכות באהדת הקהל.

נוסף על כך, התחושה שנוצרת במהלך ההאזנה לאלבומם החדש, ,"Jordi" היא אובר־מאמץ. האלבום מוקדש למנהל שלהם, ג'ורדן פלדשטיין, שמת מהתקף לב 2017־ב )ומכאן שמו(, וחברי הלהקה מארחים בו כמות לא פרופורציונלית של אורחים: מייגן די סטליון, סטיבי ניקס )פליטווד מק(, הזמרת H.E.R ואפילו ראפרים מתים כמו ניפסי האסל. וזו אפילו לא מחצית מהרשימה. להקה שבטוחה בעצמה לא זקוקה לגימיקים, רק לשירים טובים. למרבה הצער, כאן יש מעט מאוד כאלה בתוך ים של קטעים מופקים היטב אך גנריים לחלוטין, קצביים ורקידים אך נטולי נשמה. באופן לא מפתיע, דווקא ברגעים שבהם הלהקה לא נכנעת לתכתיבי האופנות האחרונות בפופ, ומרשה לעצמה להישמע כמו עצמה - לוין וחבריו יוצרים דברים יפים. אפילו מרגשים. ,"Memories" למשל, שאותו כתבו לזכר ג'ורדי המנוח, הוא רגע כזה, שמיתרגם לבלדה קאריבית עצובה ויפה. גם ,"Nobody's Love" שנכתב בהשראת המשבר העולמי ומחאת השחורים בארה"ב, הוא שיר מצוין שיכול לגעת בלב וגם להרקיד בה בעת. כל יתר הקטעים באלבום נשמעים כמו של להקה שהתאימה את עצמה לסאונד העכשווי. אמם מארון 5 תמיד היתה סוג של זיקית מוזיקלית, אבל הפעם היא עושה זאת במחיר של אובדן אינטגריטי מוזיקלי.

אדם לוין במופע בסופרבול, ועטיפת האלבום