ממדינה יהודית למועצה מקומית

"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" פתח נפתלי בנט שלשום את ישיבת הממשלה. ובשביל מה החיינו והגיענו עד הלום? מהו הערך בחיינו הלאומיים שאותו מציבה ממשלת בנט־לפיד במרכז שולחן הממשלה? בנט לא אכזב ופירט את חזונו: "איפוק וריסון בהיבטים האידיאולוגיים והתמקדות בעשייה מעשית, מה שנקרא החיים עצמם".

חזון "העשייה המעשית" איננו פליטת פה, הוא המשך ישיר ל"לא קורונה - לא מעניין". בנט משיח לפי תומו את האג'נדה רבת השנים של כוחות ישראליים ובינלאומיים לאזרח את הלאומיות, לנטרל את הזהות הפרטיקולרית שלנו ולהגדיר מחדש את המרחב הציבורי כוועד בית גדול המספק שירותים לתושביו, שנקלעו במקרה לאותו חבל ארץ.

סדר היום הזה של בנט ושל שותפיו למועצת העיר - לפיד, גנץ, מיכאלי ועבאס - הוא סיבוב פרסה דרמטי, עגום ומסוכן בדרכה של התנועה הציונית, כפי שהגדיר אותה בנימין זאב הרצל, אבי הציונות המדינית. בצדק כינה אותה נתניהו ממשלת רעננה־מראענה. הדבק היחיד המחבר ביניהם הוא מכנה משותף אזרחי נמוך.

קואליציה כזו תקרוס בהכרח לכל אורך קו החזית המדינית מוושינגטון ועד טהרן, מבריסל ועד אבו דאבי, כיוון שההגנה על החזית הזו מחייבת אג'נדה ציונית, ועמידה גאה על הזהות הלאומית שלנו והזכויות ההיסטוריות והדתיות הצודקות הנובעות ממנה. בהיעדרה, הציונות תהפוך לגזענות ונבואות הצונאמי המדיני יגשימו את עצמן.

הקוסמו־פוליטיקנים בממשל ביידן ובאיחוד האירופי לא יידרשו למאמצים רבים כדי להפשיט את ישראל מנכסיה האסטרטגיים, ולהחזיר אותנו למצבים של תלות ובידוד. קואליציית ועד הבית של לפיד, עיסאווי, מיכאלי ועבאס, לא תוכל לעמוד מולם. להפך, היא תפרוש להם שטיח אדום ויחדיו יצעידו את בנט במדשאות העולם ובכותרות ראשיות מחמיאות ב"ניו יורק טיימס", וכמובן גם ב"ידיעות". איך לא.

ההנחיה המדינית הראשונה של בנט לשריו בישיבה הזו, היתה להגיע בזמן לישיבות הממשלה. מי שלא יגיע בזמן, הוא קבע, יאחר. כמו שזה נראה בתוכניות העבודה של הממשלה, הוא גם לא יפסיד הרבה.

סדר היום של נתניהו, שהמשיך בדרכו את מורשת הרצל, כלל ברובו עבודת שכנוע סיזיפית בצדקת דרכנו, והביא את ישראל למעמד מדיני חסר תקדים, שהזין גם את התעצמותה המטאורית בביטחון ובכלכלה. הוא יזם שיתופי פעולה שהגיעו לשיא בעמידתן של מדינות רבות כמו רוסיה והונגריה לצידנו, ואפילו לחתימת הסכמי אברהם עם ארבע מדינות מוסלמיות שהכירו בזכויות ההיסטוריות של היהודים.

זה לא קרה ביום אחד, אבל זה עלול להתמוטט ביום אחד. הממשק היומיומי של האזרח הרגיל עלול להטעות אותו. מתק השפתיים של איילת שקד ו"שאיפת הדורות" הסינגפורית של בנט להפחתת הניירת הביורוקרטית יספקו את הכיסוי הראשוני. ולזה תצטרף מעטפת ההגנה שיספקו להם מערכות המשפט והתקשורת.

כל אלו יסתירו את הסכנה הקיומית שממשלת כלאזרחיה הזו תביא לגבולותינו ולסף בתינו. עמית הלוי היה ח כ בכנסת ה 23 מטעם הליכוד