משבר אקלים? פשוט תגגלו

עם השבעתה של ממשלת הפיוס נכנס לסדר היום הציבורי שלנו "משבר האקלים". הטיפול הישראלי בנושא הוא הטיפול השגרתי: ראשית נפתח את ברז הכסף ובהמשך נברר את הפרטים.

אתחיל בשורה התחתונה: כמו נפתלי בנט לפוליטיקה הישראלית, כך משבר האקלים לכלכלות העולם. מדובר על עניין צודק ונכון, אם כי קטןממדים, שצמח והתנפח הרבה מעל ומעבר לגודלו וחשיבותו, וכעת ניצב בצמרת רשימת הבלופים המהממים של המאה העשרים ואחת.

הפער בין מה שאנחנו שומעים על חומרתו ודחיפותו של "משבר האקלים", לבין הנזק האמיתי שגלום בו, הוא הזוי. פער פנטסטי וכפי שיוסבר להלן - מניפולטיבי עד מאוד. אנחנו מקשיבים יותר לילדה מתבגרת עם צמות מאשר למומחים זוכי פרס נובל. קונים בשקיקה את המרצ'נדייס של פוליטיקאים פופוליסטיים ולא מעלים על דעתנו לברר את העובדות לאישורן. כדאי שאנשים רציונלים יתחילו להבין – "תנועת האקלים" מנותקת מהמציאות המדעית, הכלכלית והאנושית. יש לנו בעיות דחופות הרבה יותר לטפל בהן.

העובדות, אגב, רק מחכות שנקליק את דרכנו אליהן. לזכותו של העולם המדעי צריך להגיד, שקיימת אופוזיציה רחבה ומכובדת של מדענים מהשורה הראשונה שכופרים ב"משבר האקלים" כפי שהוא מוצג על ידי עמיתיהם. כנגד כל קביעה קודרת של "תומכי האקלים" ניצבת הוכחה אמפירית, מנומקת ומקובלת על מדענים שבאורח מוזר לא איבדו את נאמנותם לאמת. אולם, במציאות שבה "נטפליקס" מבססת דור שלם של

תוכניות בידור על תמה דיסטופית מומצאת ושקרית, וכשאותם המדענים מוקעים כ"מכחישי אקלים", לא פלא שכל מי שקורא את הטור הזה יידע לזהות את גרטה ת'ונברג ברחוב אבל לא יכיר ולו טענה אחת כנגד בלוף האקלים. כמו בעניין הפמיניסטי, הלהט"בי ועוד שלל נושאים צודקים ויפים, הדיון הולאם על ידי הקבוצות האקטיביסטיות. את זכות הדיבור הן אמנם מחלקות, אבל במשורה. בלב "תנועת האקלים" נמצאת קבוצה שעונה על כל הקריטריונים של כת דתית, כולל ההתנגדות החד־משמעית )למעט מקרים יוצאי דופן( לשימוש באלימות וכולל הסובלנות המפורסמת כלפי דעות שונות.

אז מה הולך פה? האם אנו חיים בתוך מערכת דיסאינפורמציה שגורמת לנו לפחד מ"איום קיומי" לא אמיתי שיצא מפרופורציה? התשובה לצערי היא "כן". האם זו קונספירציה גדולה של אנשי לטאה מרושעים ונדב אייל? זה כבר לא. האנשים הסבירים שרואים את עצמם כ"תומכי־אקלים" אינם חורשים מזימות בחדר סודי אפוף עשן סיגרים. אין פה תוכנית מרושעת וכוללת, יש כאן תודעה קולקטיבית שנלקחה בת־ערובה. מהרגע שבו "לשמור על הכדור שלנו" הפך לתיוג־חובה, וכאשר מושגים רומנטיים ואינפנטיליים מכריעים בקלות נתונים אמפיריים - הקרב הוכרע ממילא. בלוף האקלים הוא הדבר הכי טריוויאלי והכי בנאלי. זו לא קונספירציה - זה טבע האדם הישן והטוב בפעולה. כמו עישון סיגריות וכמו הקומוניזם, זה עוד מקרה שבו הרבה מאוד אנשים נסחפים אחרי רעיון ממש ממש גרוע.