פלגנית שאינה מודעת לפלגניותה

מיום שהתחיל כל העסק הנורא הזה להתנהל, אני שואל את עצמי רק שאלה אחת חזור ושאול: האם הם מודעים או לא מודעים?

לפני שנתיים כמעט, רגע לפני הקורונה, יצא לי להנחות מפגש מיוחד במינו בשומרון. יוסי דגן, ראש המועצה הפעלתן, אירח באולם נאה את הזמרת אחינועם ניני שנודעת ברדיקליות השמאלנית שלה למפגש מאחה ומרפא שנבחרתי להנחות, ושהשתתפו בו מאות מתושבי השומרון.

מה אומר? היה מושלם. גם בגלל המנחה, אבל בעיקר בגלל היושבים על הבמה. גם דגן וגם ניני לא ויתרו איש על עמדתו, אבל התקיים שיח ער והאווירה היתה מצוינת. אחינועם ניני, כדרכה, שבה והשמיעה שוב ושוב אמירות של אהבה, של פיוס, של אחוות עמים ושל שלום אפוקליפטי. צחקנו קצת, אבל האמנו לה. היא דיברה בכנות, וגילי דור גם התערב וסיפר סיפורים והשמיע דעות, באמת שהיה ערב בלתי נשכח.

מאז קרו כמה דברים בעולם ובארץ. המגיפה באה, ומערכות הבחירות, ומסעות המחאה וההפגנות, ואחינועם ניני מיצבה את עצמה כמשוררת המחאה המיותרת הזו, והשבוע, כשהיא עמדה על במה ענקית ושרה באוזני אלפים: "נפטרנו מהמן, דמו־דמו־קרטיה" )בינתיים פרסמה פוסט מתנצל שאין בו כלום(, רציתי לשאול את עצמי אם זו אותה אישה מהשומרון שדיברה אהבה ואחווה שלום ורעות, אבל ידעתי שזו אותה אחת, כי אני עוקב אחריה מאז בקפדנות.

על כן שאלתי את עצמי שאלה אחרת: האם היא מודעת? האם אחינועם ניני ושאר אלפי האנשים שלקחו חלק במיצגים ובהפגנות, בשירה ובחגיגות, מודעים לכך שהם מייצרים שנאה ותוקפנות בטונות? האם עולה בדעתם שבכל האשמות השווא שהם מטיחים בראש הממשלה היוצא ובמחנה תומכיו, ניתן להאשים אותם בעצמם? האם מודעת אחינועם ניני לכך שמי ששר על המן, ולא משנה איזה המן - מפיץ שנאה ומתפרנס משנאה?

התשובה היא כמובן - לא. בכלל לא עולה בדעתי המחשבה שהאנשים הללו עושים משהו מודע. כי אם כן - זה ממש מזעזע. הסיפור מסובך הרבה יותר. הסיפור הוא שאמנית עומדת על במה, משמיעה את הטקסטים הכי פוגעניים ונוראיים שניתן להעלות על הדעת, אבל היא מרגישה שהיא עושה טוב ומפיצה אהבה.

האנשים שניהלו כאן מכונת משטמה מתוזמנת של 24/7 כלפי מנהיג שלא עשה להם דבר רע )חוץ מלהיות שם יותר מדי זמן(, הולכים לישון בתחושה שהם הרבו טוב בעולם ושהם חלק ממהפכת קטיפה של פרפרים ושמשות צבעוניות.

עכשיו הכל נגמר ויש ממשלה חדשה, ושיהיה לה בהצלחה. שום דבר לא ישנה את זה, מפני שאנחנו בדמוקרטיה, וגם הצד שהפסיד יודע מהי דמוקרטיה ומה הם כללי המשחק בתוכה.

אך דווקא משום כך, הפרויקט הגדול של הזמן הקרוב צריך להיות פוסט־מורטם מדוקדק של קמפיין "רק לא ביבי", שהביא לידי אמנות את המסוכנים בכלי הנשק הציבוריים שלנו - השנאה וההסתה.

מה שנחוץ עכשיו הוא קמפיין מודעות. אחר כך ננסה לתקן.

אמנית עומדת על במה, משמיעה את הטקסטים הכי פוגעניים ונוראיים שניתן להעלות על הדעת, אבל היא מרגישה שהיא עושה טוב ומפיצה אהבה