האג לו שמח

זה היה לא מזמן, ונדמה שחלפה לה שנה. מבצע שומר החומות: חדירת מחבלים מעזה, ירי נ"ט לעבר חיילים, 4,000 רקטות מעזה פוגעות באזרחים. כמה פלשתינים מתקרבים למרחב הגבול ברצועה, תותחן של טנק שהוצב בגזרה מקבל הוראה לירות על מנת להרחיק. כתוצאה מהירי נפגע אחד מהפלשתינים.

משום מה נערך תחקיר בעקבות הירי, וממנו עלה כי שלושת הפלשתינים היו "בלתי מעורבים". אנחנו כמובן לא רוצים שחיילי צה"ל יירו באנשים סתם כך, אבל יש לי תחושה שהם לא עשו את זה כדי להתאמן בקליעה ומתוך שעמום. יש להניח שהלוחמים פעלו מתוך שיקול מקצועי, וניתן גם לשער שקשה לדעת מי "מעורב" ומי לא בסיטואציה הזו.

עוד עלה מהתחקיר כי הירי בוצע "בניגוד להנחיות ולהוראות המקצועיות". הטוויסט המפתיע בעלילה מגיע עם מסקנות הדו"ח: מפקד המחלקה שפיקד על האירוע הודח מצה"ל, התותחן הודח מתפקידו, והמ"פ קיבל נזיפה פיקודית. נוסף על כך, גם המשטרה הצ באית חוקרת את האירוע.

אם שאלתם את עצמכם מה קורה פה, ואם לא היה די בנזיפה כדי להבהיר לקצינים ששיקול דעתם היה מוטעה, אתם כנראה אנשים נורמליים שוחרי חיים. הבעיה היא שהמציאות לא מתנהלת ככה.

במציאות יש בית דין בהאג, והוא שופט כל בשר, בעיקר אם הוא ישראלי. וגם אם ירו על ישראל אלפי טילים, וגם אם הערבים התחילו, וגם אם פרעו בנו בערים המעורבות, וכן הלאה וכן הלאה, בסופו של דבר אנחנו נמצא אשמים.

כשהאצבע של הלוחמים על ההדק, אנחנו מבקשים מהחיילים שלנו לא לחשוב על הצלת חייהם, אלא על האג. על האנטישמיות המחויטת, הממוזגת, המנומסת

אנחנו כל כך לא אוהבים להיות אשמים, שנעשה הכל כדי להימנע מכך. אנחנו נוכיח שיש לנו מער כת משפט אקטיבית, שאנחנו מבררים לבד כל חשד לפשע מלחמה וממגרים אותו, שאנחנו יודעים לחקור את עצמנו ולהלקות את עצמנו על בסיס התנדבותי והכל בסדר. לא צריך להתערב. וכשמתנהלת חקירה כזאת, עם מסקנות כאלה ופרסום כזה, זה ברור שא נחנו מאותתים להאג.

אבל כאמור, זה בכלל לא משנה, אנחנו נישפט וני מצא אשמים בכל מקרה. גם אם האויב עושה מעשים מחרידים, וגם אם אנחנו מתחנפים לבית הדין ומדיחים את קצינינו, זה לא יעזור. בית הדין בהאג הוא פוליטי ומוטה, וכולם יודעים את זה.

הנזק של מעשה כזה הוא עצום: מעבר להשפלה לקצינים ולמדינה, זה מסר מרתיע לחיילים ולקצינים. כשהאצבע על ההדק. לא באופן מטפורי אלא ממש כך. כשהאצבע של הלוחמים על ההדק. בשבריר השנייה של הסחיטה, אנחנו מבקשים מהחיילים שלנו לא לחשוב על הצלת חייהם, על הגנה על תושבי עוטף עזה או על אזרחי ישראל, לא לחשוב על המלחמה הנוכחית על שדה הקרב, על השטח הבוער, אלא לחשוב על האג. על האנטישמיות המחויטת, הממוזגת, המנומסת. על אינטרסים בינלאומיים, על הניסיונות של מנהיגינו לרקוד "מה יפית" ולקוות שהפריץ יוותר הפעם.

אנחנו רוצים שהחיילים שלנו יהיו נקיים. לא בגלל האג, אלא בגללנו. אנחנו רוצים צבא מוסרי. וכמו שא נחנו לא רוצים שהם, החיילים, יחששו מהאג בשטח, אסור שהמנהיגים שלנו יכניסו את השיקולים האנ טישמיים שלו לבתי הדין שלנו.