תם עידן המצביעים
אחד מסימני התקופה הקשה שאנו חיים בה הוא היכולת לזהות את סופם של עידנים. "תם עידן" הן שתי מילים המהלכות קסם בשדות המקוונים, בדיוני האולפנים ובסיכומי העיתונאים. האמת, קשה להאשים מישהו. במציאות הפוליטית הישראלית, המסוחררת משנתיים של קרוסלת בחירות, אין דרך אמיתית לנבא את העתיד, אבל את העבר אפשר בהחלט לתפוס ול שרטט קווים לדמותו.
ואכן, תמו הרבה עידנים בימים האחרונים. חלקם ממשיים, כהונתו של ראש הממשלה נתניהו, אך מרבי תם כוזבים ונאיביים כמו עידן השיסוי, הפילוג וחוסר הממלכתיות - עידנים מדומיינים, שהניסיון לבשר את תומם מוכיח את גמישותו של המושג.
עידנים לא רק נגמרים במוחם של קופירייטרים, אלא גם נולדים שם.
ויש עידן אחד, יחיד ומיוחד שאכן תם, אך משום מה אינו זוכה לתשומת הלב הראויה לחשיבותו: זהו עידן המצביעים, שהקמת הממשלה והמהלך הנפסד שהוביל ראש הממשלה הטרי בנט הם כבת קול שיצאה והכריזה על מותו בטרם עת.
המצביעים. אותו גוף אמורפי וחסר פנים שמטריח את עצמו אל בית הספר הסמוך למקום מגוריו מתוך אמונה שיש משמעות לפעולה שהוא מבצע מאחורי הפרגוד. אותו ציבור שאמור לקבוע את גורלה וזהותה של המדינה. עיקרון זה הפך, בתמרון שביצע נפתלי בנט, למשהו שעבר זמנו ואין לו חשיבות.
ציבור המצביעים הפך לאמצעי במקום למטרה. מושג ריק מתוכן שבשמו עשה בנט את מה שהוא בעצמו כינה אקט לא דמוקרטי.
הנה היסטוריה קצרה למי שהספיק לשכוח: בסבב הבחירות הראשון בנט לא הצליח לעבור את אחוז הח סימה, טרפד את הקמתה של ממשלת ימין וכלא את ישראל בפלונטר. בסבבים השלישי והרביעי כשל שוב לשכנע את מי שבאמת צריך לשכנע וסיים עם מספר מנדטים נמוך ומביש. מה עשה בנט? האם הוא קיבל אחריות? הכריז על פרישה נוכח הסטירות האלקטור ליות? חלילה, הרי את העונש על כל אלה יש להטיל על מישהו אחר, עם תעודת זהות כחולה והודעה לבו חר. המצביע, שהפך בעיני בנט לנטל, למהמורה קטנה בדרך, או לכל היותר לרעש רקע במסלול ההונאה העולה לבלפור.
בנט הוא כמובן לא הראשון שמפר הבטחות, רבין הבטיח לשמור על הגולן והביע הסכמה לוותר עליו, נתניהו הבטיח למוטט את חמאס, שרון נשבע בשמה של נצרים וחתך לכיוון ההתנתקות, שמיר אמר ביושר שבשביל ארץ ישראל מותר לשקר.
אך לכל אלו היה קהל רחב והיתה תמיכה גדולה, וכולם שילמו את המחיר כשאכזבו אותו ונשאו במחיר הכישלון. אבל בנט, במקום לקבל על עצמו את דין כישלונותיו, מטיל את המחירים על בוחריו. כאילו שקרים בפוליטיקה הם מע"מ שאפשר לגלגל אל הצ רכן. הציבור לא מטומטם אך בכל זאת הוא ישלם.
בנאום הברכה שנשא אורי אורבך לרגל כניסת נפ תלי בנט לכנסת, הוא הביע תקווה שבנט יהפוך את הציונות הדתית לגשר שמחבר בין הצדדים ולא לכזה שדורכים עליו.
שמונה שנים לאחר מכן, מצביעי הציונות הדתית הפכו לגשר שדורכים עליו כל הדרך ללשכת ראש הממשלה.
ציבור המצביעים הפך לאמצעי במקום למטרה. מושג ריק מתוכן שבשמו עשה בנט את מה שהוא בעצמו כינה אקט לא דמוקרטי. המצביע הוא נטל, רעש רקע. כל הדרך לבלפור