חוקה של הזדמנויות

הממשלה החדשה יכולה להטביע את חותמה עם טיפול בחוקה, שמתעכבת כבר יותר מ 70 שנה ● החרדים, שהיעדרותם מהקואליציה עשויה לאפשר את קידום הנושא, צפויים להיות בין המרוויחים

אחת הנקודות המשמחות במחויבויות שנטלה על עצמה הממשלה החדשה היא חקיקת חוק יסוד חדש - חוק יסוד: החקיקה. הרבה טיוטות הוצעו לחוק החיוני הזה, ולמרות ההבדלים הן נוגעות כולן לכמה גורמים: הדרך שבה מחוקקים חוקים; הגורם השיפוטי שבפניו ניתן לערער על חוקים שהם, על פניהם לפחות, לא חוקתיים; כמה שופטים צריכים לדון בערעור שכזה; ומהו מספר חברי הכנסת הדרוש כדי "להתגבר" על החלטת ביהמ"ש.

אבל הקואליציה הנוכחית מסוגלת לעשות הרבה יותר מכך. דווקא משום שהיא מורכבת ממפלגות ציוניות, דתיות וחילו ניות, ומשום שיש בה מפלגה ערבית, יש לה סיכוי לעשות את מה ששום ממשלה בישראל לא רצתה או לא הצליחה לעשות: לכונן חוקה בישראל. ההזדמנות נובעת מכך שמי שהכשילו את החוקה בעבר היו, בעיקר, גורמים חרדיים בכנסת, אשר למרות שהבינו כי החוקה תגן עליהם, בהיותם מיעוט - חששו מן הקי צוניים יותר במחנה שעימו נמנו.

הטענה היתה כי אם יש חוק על - הוא צריך להיות התו רה, וכי חוק על שאינו תורת משה מסיני הוא התרסה כלפי שמיים. מבלי לשלול את האפשרות שבשלב זה או אחר תכלול הקואליציה גם מפלגות חרדיות, טענתי היא שיש להבין את ההסתייגות החרדית מעצם כינון חוקה, ולסייע לחרדים בכך שהיא תכונן גם לטובתם, אבל לא על ידיהם. במידה רבה יכולה הקואליציה הנוכחית להוות מעין "גוי של שבת" עבור החרדים, שיבואו אל המוכן, מבלי שהם עצמם נתנו יד למהלך שעלול לעורר ביקורת ברחובם.

עיקר העבודה כבר נעשה

החלטת החלוקה של עצרת האו"ם ב 29 בנובמבר 1947 מתייחסת לכך שהמדינה היהודית והמדינה הערבית ישלימו את חוקותיהן עד 1 באוקטובר .1948 המדינה הערבית לא רצתה לקום, והמדינה היהודית התחייבה לכך במגילת העצמאות, אך לא מימשה זאת מעולם. ב ,1950 בדיוק ביום שבו תושבע 71 שנה מאוחר יותר ממשלת השינוי, אימצה הכנסת את "פשרת הררי", שקבעה כי הכנסת תכונן חוקי יסוד אשר צירופם יהווה את החוקה העתידית. דורות חלפו, חלק מחוקי היסוד אכן הוכנו מתוך כוונה להשתלב בחוקה, חוקי יסוד אחרים אינם עומדים ברמה הזו, ולעומתם יש חוקים רגילים שצריכים היו להיות חוקי יסוד. אלו הפכו חומר ביד היוצר, ורק לאחרונה ביקר בית המ שפט העליון את הקלות הבלתי נסבלת של עשיית השינויים הנערכים בהם.

רק לשתי דמוקרטיות בעולם אין חוקה, ואין שום סיבה שיש ראל תמשיך להיות אחת מן השתיים הללו. הצורך בחוקה גובר והולך. היא תוכל לסייע במשילות, בריסון כל אחת משלוש הרשויות, בקביעת הגבולות של כל אחת מהן ובמניעת רי כוז סמכויות מופרזות בחלק מהן. החוקה תעניק מעמד מובטח לחופש הביטוי, לעקרון השוויון, לזכויות המיעוטים וליציבות המערכת הדמוקרטית.

מי שיקרא את השורות הללו עלול לומר כי בפני הממשלה עומדים אתגרים הרבה יותר דחופים, וכי זה איננו הזמן להש קיע זמן ואנרגיה בכתיבת חוקה, אך האמת היא שעיקר העבודה כבר נעשה, וכל מה שצריך היום הוא החלטה פוליטית ושימוש מושכל בחומר המצוין שהושקעו בו שנות עבודה, והוא פרי של פשרות והסכמות, ולא של כיפופי ידיים. חלון הזמן הנוכחי הוא אידיאלי לצורך חקיקת החוקה, ונראה שלא יהיה צורך בהש קעת זמן אינסופית כדי להשלים את המלאכה. אם אכן יקרה הדבר, השלמת החוקה תוכל להפוך גולת הכותרת של עבודת הממשלה החדשה.

המחשבות הראשונות על הכנת הצעה לחוקה מחוץ לכנסת, עלו ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה", בנשיאותו של פרופ' אריק כרמון, בתקופה שלאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין. התחושה היתה שיש הכרח לקבע ערכי יסוד ולעצב נורמות, במצב שבו היתה תחושת אובדן מצפן. זה החל במחשבה על קיום סדרת דיונים על פרקי ההצעה העתידית, ובהקמת מועצה ציבורית שהיו בה נציגים מכל חלקי החברה הישראלית - חילונים, דתיים, חרדים וערבים.

וטו מהרבנים

בראש המאמץ עמד נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, מאיר שמגר, שסימל באישיותו, בפסיקותיו ובתולדותיו האישיות את הקונצנ זוס. את הפרויקט ניהל עמיר אברמוביץ, עד אשר הפכו הדיונים והניירות שהוכנו להצעה מסודרת של "חוקה בהסכמה" ב ,2007 ובה 193 סעיפים. דן מרידור, שהיה בין האישים שטרחו על הצעת החוקה, הגדיר אותה, בצדק, כ"נוסחה לאומית ליברלית מינימלי סטית". החרדים, שהשתתפו, כאמור, במועצה הציבורית )וביניהם ח"כ אברהם רביץ מ"דגל התורה"(, ניסו לקבל אישור מרבניהם להמשיך במלאכה, אך הוסבר להם כי עדיף שלא להיות מעורבים בכך - בגלל התפיסה האומרת כי רק התורה, כאמור, יכולה לשמש "חוק עליון". מלבדם, נתנו חברי המועצה הציבורית האחרים את ידם להמשך העבודה, עד לסיומה המוצלח.

את המסמך השלם העביר המכון לידי חברי הכנסת בשנת .2007 כמה מחברי הכנסת דאז, בעיקר מי שהיו חברים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, התרשמו מן המסמך ועברו עליו מחדש, תוך שהם מוסיפים הצעות משלהם. ביניהם היו פרופ' מנחם בן ששון, מיכאל איתן, חיים אורון ויצחק לוי. ב 2009 התגבש מסמך שי כול היה להיות מוגש לאישורה של הכנסת, בתפקידה ההיסטורי כאסיפה מכוננת.

אלא שאז החלו תריסר שנות נתניהו כראש הממשלה, וקשר הגורדי בין הימין לחרדים הפך את אופציית הטיפול בחוקה לחס רת סיכוי. מה שהתרחש ביום ראשון השבוע מאפשר להמשיך את הפעילות האינטנסיבית שנעשתה עד לפני תריסר שנים. המסמך שמור בארון ועדת החוקה, חוק ומשפט. הרב גלעד קריב, העומד להתמנות בימים אלה ליו"ר הוועדה, הוא המועמד האידיאלי לקטוף את הפרי הנמוך שיימצא שם, ושר המשפטים החדש, גדעון סער, עשוי להיות שותפו הטוב למלאכה. תת ועדה מיוחדת תוכל לשבת על המדוכה חודשים אחדים, ולעדכן את הצעת החוקה שהוקפאה, כך שחוקי היסוד אשר עליהם מתבססת ה"חוקה בהסכמה" יביאו בחשבון את השינויים שהוכנסו בהם במהלך השנים, ולהכין את החוקה לאישור במליאת הכנסת.

אני מאמין כי התהליך הזה יהיה קל בהרבה ממה שנדמה למי שאינו בקי בתהליכים שנעשו, וכי השלמת המלאכה תוכל להוכיח, בתוך זמן קצר, שהממשלה החדשה אינה עוסקת רק בכיבוי שריפות ובעבודות תחזוקה, וכי עשתה את הבלתי ייאמן.

ועוד מילה בשולי השבעת הממשלה. כמו ילד קטן העוצם את עיניו ומאמין כי הפך בלתי נראה, קיבל השבוע נתניהו החלטה בנוסח טראמפ, שלא להשתתף בטקס )הצנוע הרבה יותר( של החלפת ראש ממשלה. אף אחד מראשי הממשלה האחרים לא יצא מגדרו מרוב אושר כאשר השתתף באירוע הזה. אבל כולם היו אנשי כבוד. ●

רק לשתי דמוקרטיות בעולם אין חוקה, ואין שום סיבה שישראל תמשיך להיות אחת מן השתיים הללו. הצורך בחוקה גובר והולך. היא תוכל לסייע במשילות ובריסון כל אחת משלוש הרשויות

צילום: אורן בן חקון עשוי להיות שותף טוב למלאכת כינון החוקה. שר המשפטים גדעון סער