נטפליקס במקום קולנוע? הכמיהה האנושית להתמסר למסך הגדול מנצחת את נבואות הזעם
דנה בלנקשטיין כהן, גדלת עם אבא שעבד כרופא ואמא ששימשה במאית תיאטרון. חלמת בכלל להיות רופאה. מה השתבש בדרך?
"החלום להיות רופאה נבע מתוך רצון בסיסי, אולי גם נאיבי במידת מה, להפוך את העולם למקום טוב יותר. אז היו לי את רגעי הרפואה שלי, אבל קולנוע וטלוויזיה הם האהבה הגדולה, העמוקה והראשונית שלי, וגם בהם, כך אני מאמינה, קיימת יכולת ריפוי ואפשרות לבנות מציאות טובה יותר, לברוא את העתיד. בסופו של דבר הנרטיבים שמיוצרים בטלוויזיה ובקולנוע הם אלה שמשפיעים על הילדים שלנו ועל הדורות הבאים. זה כוח גדול ואח ריות עצומה לבחור את הסיפורים הנכונים, ומעבר לכך - לדעת איך לספר אותם".
אחרי תקופת הקורונה שהעלתה על נס את חשי בות המדע, ומצד שני - הותירה את אולמות הקולנוע מיותמים, את עדיין איתנה בדעתך? "בהחלט כן. אמנם הקולנוע רק חזר, אבל אני שומעת סביבי אנשים שכבר מתרגשים מהחזרה".
מנכ"ל דיסני הטיל ספק בחזרת הציבור לבתי הקו לנוע, ומשקיע בסטרימינג. האחים וורנר החליטו לה זרים את סרטיהם לטלוויזיה, בארץ קיימת אפשרות לצפייה מהבית במקום בקולנוע, וזאת כמובן לצד נטפליקס ודומותיה שמתעצמות. את לא מודאגת שהצפייה בקולנוע תהפוך לנחלת העבר?
"להערכתי זה לא יקרה. ללא קשר לקורונה, הממשק בין הקולנוע והטלוויזיה הולך ומתעצם בשנים האחרו נות ברמת העשייה, העומק, היצירה. הבסיס של יצירת הסיפור והאופן שבו מספרים אותו זהה כיום הן לקולנוע והן לטלוויזיה, וזה נפלא.
"עם זאת, באופן עקיף התרחשה סיטואציה מעניינת. התרגלנו לצרוך את התכנים שלנו בבית, לא אחת בריבוי מסכים. והמגמה הזו, של צפייה בכמה מסכים במקביל, נוסף על ביצוע משימות תוך כדי, תדגיש עוד יותר את חווייתו הייחודית של הקולנוע.
"הקורונה גם יצרה געגוע לקולנוע, מה שממצב אותו כאירוע: יציאה לסרט והתמסרות אליו, הצלילה אל הסיפור מבלי להתעדכן בטלפון, הדממה והצחוק בצ וותא. אלה דברים שהקורונה השכיחה מאיתנו, ולכן דווקא בכוחו של הגעגוע לייצר פריחה והעצמה של הקולנוע".
נטפליקס הודיעה שתוציא השנה 71 סרטים, מספר שעל פניו נשמע כמעט בלתי אפשרי. מה להערכתך זה צפוי לעשות לאיכות הסרטים? אפשרי בכלל לעקוב אחרי 71 הפקות כמעט במקביל ולשמור על האיכות?
"אני מאמינה שנטפליקס תדע להכיל את המספר הזה, וגם לשמור על האיכות. וכן, אני רוצה להאמין שזה לא יפגע במסך הגדול. את הקולנוע הספידו כבר כמה פעמים לאורך השנים, בעיקר בימים של כניסת הטלוויזיה, אבל בסוף הכמיהה האנושית להתחבר לסיפור באופן מוחלט היתה חזקה מנבואות הזעם הללו".
כישרונות יש, תקציב אין
הוואקום הזמני שנוצר בהוליווד עשוי להאיץ את ההפקות הישראליות ולהביא לעדנה בתחום? "השאלה שלך מגיעה בתזמון אדיר, על רקע הנוכחות המדהימה שלנו בפסטיבל קאן עם נדב לפיד, בוגר ומורה שלנו שמציג שם שני סרטים, לצד ערן קולירין, שלומי אלקבץ, ארי פולמן ואלינור נחמיה. זו נוכחות מרשימה והתחלה של התאוששות".
אבל אלה פירות שנקצרו עוד לפני תקופת הקורו נה. היו, מטבע הדברים, גם הפקות שנעצרו, תקציבים שלא בהכרח זרמו.
"ככלל, קולנוע זה תהליך מאוד ארוך. בפרט, הקולנוע הישראלי נמצא בפריחה מתמשכת, וזה לא דבר חדש. בכל מה שקשור להפקות גדולות בתעשייה קיימת מורכבות גדולה יותר. הן נעצרו ואז חזרו לחיים, כשהתאפשר. כך שאת ההשלכות של העצירות האלה, את השלכות המ שבר אם תרצה, ייתכן שנראה רק בעוד כשנה". במה ההשלכות האלה יכולות לבוא לידי ביטוי? פחות סרטים תוצרת ישראל?
"יצירת קולנוע וטלוויזיה כרוכה במאמצים אדירים. זה נכון גם בשגרה וגם בזמן קורונה, כך שהמשבר הופך את כל תהליך היצירה לקשה יותר. פחות סרטים? אולי, לא בטוח. התשוקה שיש ליוצרות וליוצרים ישראלים היא אדירה, כך שאין לי ספק שסרטים ישראליים ימשיכו להתקיים ולפרוח גם אחרי המשבר".
נוכח השנה הקשה, את חושבת שיש לשקול הקמת קרן תמיכה לרשתות הקולנוע ולהפקות הישראליות כדי לכסות הפסדים משנת הקורונה ולסייע בה תאוששות התעשייה?
"אין ספק. באופן גורף צריך להגדיל את תקציב התר בות ואת תקציב הקולנוע. בקולנוע הישראלי יש כוחות יצירה יוצאי דופן, בוודאי באופן יחסי לגודלה של יש ראל. יש כאן אוסף כישרונות מדהים, אלא שאין מספיק תקציבים כדי להכיל את כולם.
"באשר לקורונה, מובן שהיו נזקים שמצריכים סיוע, ואפשר גם לומר מילה טובה על משרד התרבות ששיתף פעולה וניסה לסייע. לצד זאת, באופן חד משמעי יש כאמור מקום להגדיל את התקציבים לקולנוע הישראלי כתחום שמייצג את ישראל בארץ ובעולם". שוחחת לאחרונה עם חילי טרופר?
"היתה לו דלת פתוחה עבורנו, נערכו שיחות ופגישות רבות ולחילי היה חשוב לשמוע מה מתרחש בשטח. כבית ספר לקולנוע היינו בני מזל משום שהמשכנו לפעול. יצאנו מחוזקים, גם אם לא תמיד המצב היה אידיאלי".
רק בגלל הרוח
לפני שנכנסת לתפקיד סיפרת ששאיפתך היתה לה רגיש שבסופו של כל יום משהו קטן בעולם זז. הגעת עם המון תוכניות לתפקיד מנהלת סם שפיגל. אפשר היה להזיז דברים בתקופת הקורונה?
"אכן באתי עם המון תוכניות, ובתוך כחודשיים נאלצ תי להכניס חלק מהן למגירה, עד החזרה לשגרה. הקורונה לימדה אותי הרבה מאוד דברים, ואולי הראשון שבהם זה הכוח האדיר של סם שפיגל, הרוח הסם שפיגלית. במה לך המגיפה הצלחנו לפעול בנחישות, בזכות האחדות וההתמסרות שהתגלו כאן באופן מרגש.
"עבדנו כאן במרתונים כדי להתאים את תוכניות הלימודים ולהעביר את המערכים לזום. הסגל הלימו די נדרש ליצירתיות בלתי רגילה ולביצוע אדפטציות לקורסים שלמים. מובן שגם הסטודנטים גילו תעצומות נפש, ישבו ימים שלמים בזום ושרדו תקופה לא פשוטה". ברוח השעה הקמתם קרן סיוע לסטודנטים וגייסתם
דנה בלנקשטיין כהן
מנהלת בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה
במאית קולנוע ויזמית תרבות. שימשה מנכ"לית האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה
תרומות. היו סטודנטים שנאלצו לפרוש מהלימודים?
"זה היה מצב מורכב, אבל הם צלחו אותו היטב. היו סטודנטים רבים שאיבדו את עבודתם, נקלעו לקשיים כלכליים, ובקורונה סם שפיגל כמוסד נתן לעניין הסיוע דגש. לשמחתי, למרות הקושי, אף אחד לא נשר. ממרחק הזמן רק התחזקנו מהתקופה הזאת, ואנחנו כבר ניצבים בפני אתגר נוסף: מעבר הקמפוס שלנו למרכז העיר ירוו שלים, ביוזמת עיריית ירושלים. זה יהיה קמפוס אמנויות יחד עם ניסן נתיב, התיאטרון החזותי והמרכז למוזיקה מן המזרח. המעבר לבניין שגדול פי ארבעה יהיה עבורנו מהלך מורכב, משמעותי ומחזק".
אתגר נוסף במסע הוא שתוכנית הלימודים שלכם תוכר על ידי המל"ג ככזו שבסופה מקבלים הסטודנטים תואר ראשון. איך שומרים במצב כזה על הדנ"א מבלי לאבד את עצמאות בית הספר?
"זו סוגיה מורכבת שסביבה קיים שיח ארוך שנים. אנחנו בדיאלוג בנושא עם האוניברסיטה העברית. כפי שאתה אומר, הניסיון הוא להביא את היתרונות שבדבר, תוך נטרול החסרונות. הדנ"א שלנו - המורכב מעבודת צוות, יזמות, נחישות, תשוקה לתחום, יחס אישי ולמידה דרך עשייה - הוא ייחודי, וחייבים לשמור עליו. על בסיסו תקום ותיפול הצלחת בית הספר ותלמידיו". את רואה עלייה במספר הנרשמים ללימודי קולנוע? התחום עדיין קורץ ומושך את הישראלים?
"בשנה שעברה נרשמה אצלנו עלייה של 20 אחוו זים בכמות הנרשמים. אני מייחסת את העלייה לקוו רונה עצמה: להרבה חבר'ה צעירים השתנו התוכניות, התבטל הטיול הגדול, ולכן הם פנו ללימודים ועבודה. בימים אלה ההרשמה בעיצומה ואני יכולה לומר שכבר נרשמה עוד עלייה". הצעירים לא מחפשים את הכסף הגדול שבהיי־טק? "אולי, אבל הם לבטח לא זנחו את הרצון ליצירה קוו לנועית וטלוויזיונית". הבוגרים שלכם משתלבים בתעשייה? ישראליים ובינלאומיים באורך מלא". אמרת שסם שפיגל זה לכל החיים. את שואפת להתחרות במשך הכהונה של קודמך בתפקיד? "בהחלט לא. אני בעניין של לקצוב כהונות".
גן עדן למספרי סיפורים
הגעתם, עם קרן הקולנוע הישראלי, להסכם על שיתוף פעולה אזורי בתחום הקולנוע עם איחוד האמירויות. יש כבר ניצנים של שיתופי פעולה?
"יש רצון ותקשורת כל הזמן, אבל בתקופת המגיפה, גם עתה, היכולת שלנו מוגבלת להוציא לפועל את הדברים. אנחנו רוצים לפתח חממה משותפת עם קרן הקולנוע כדי שבעתיד יתקיימו שיתופי פעולה עם האמירויות, כמו גם חילופי סטודנטים, ובעתיד אפילו הפקות משותפות. בנינו איתם תוכנית הכשרות והם למעשה מעוניינים ב'מוח' של סם שפיגל, בידע שלנו. אנחנו רואים את עצמנו כמשמעותיים בזירה הבינלאומית, ואני שמחה שיש לנו מה ללמוד מהם וגם מה לתת. זה חשוב ברמה המקצועית והתרבותית, וזו סיטואציה שיוצרת הזדמנויות רבות". מה לגבי שיתופי פעולה קולנועיים עם הפלשתינים? בינתיים יוצרים רבים דווקא עוזבים את ישראל.
"אנחנו עובדים על הקמת מכינה לביה"ס במזרח ירוו שלים. ירושלים היא אולי המקום המעניין בעולם עבור בי"ס לקולנוע. היא גן עדן למספרי סיפורים, שבו יש הכל: דרמות, קונפליקטים, לוקיישנים. ובהחלט, כבית ספר לקולנוע בירושלים אנחנו צריכים לפנות גם לתוו שבי מזרח העיר. רק לפני כחודש היתה לנו שם הקרנה מרגשת, ואני מקווה שפרויקט המכינה אכן ייצא לפועל". לומדים אצלכם סטודנטים ערבים?
"מעט מאוד. זו אחת מהסיבות שאנחנו רוצים לעודד אותם להגיע. שערי סם שפיגל פתוחים לכולם. גיוון הוא חשוב ואנחנו מעודדים אותו". ייתכן שמיצבתם את עצמכם כמוסד אליטיסטי ולא נגיש? "מיצבנו את עצמנו כמוסד מצוין ויוקרתי. מאחורי זה אני עומדת. במסדרונות שלנו יש מגוון אדיר של סטוו דנטיות וסטודנטים במספר שווה, וזה לא נוגד את זה שאני חושבת שצריך להיות פה מגוון גדול אף יותר". אמנם יש איזון מגדרי מבחינת הסטודנטים, אבל בגזרת הסגל זה לא בדיוק המצב.
"בהנהלת ביה"ס יש רוב נשי. מבחינת המורים המצב הוא עדיין לא ,50ו50 ואני עובדת כדי להגיע לשם. המוו רים שלנו הם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, וכאמור נדרש גם מגוון של מורים כדי שהסטודנטים ייחשפו לגישות רבות - תפיסתית ומקצועית".
בינתיים אפשר לומר שאת מנסה לאזן את המצב המגדרי עם סופיה לורן, שנבחרה השנה כעמיתת כבוד של בית הספר.
"אני מעריצה אותה מילדות. מדי שנה בערב הגמר אנחנו מעניקים תואר עמית של כבוד. מכיוון שערב הגמר השנה נערך אונליין, חשבנו לנצל את העובדה שעמית הכבוד לא צריך להגיע פיזית - ולבחור בנציג בינלאומי משמעותי. אמרתי שאנחנו צריכים מישהי אגדית, שמו ביאה לידי ביטוי את הגעגוע הגדול שלנו לקולנוע הגו דול מהחיים, מישהי כמו סופיה לורן. ואז היה רגע של שתיקה, ואמרתי 'בעצם, למה רק כמו סופיה לורן? בואו נביא את סופיה לורן בכבודה ובעצמה'.
"ואכן יצרנו איתה קשר באמצעות בנה, הבמאי האיטו לקי אדוארדו פונטי. הקשר איתם היה נפלא, סיפרנו להם על סם שפיגל, על משמעות התפקיד שאליו היא נבחרה, והם הביעו התעניינות רבה. לקראת הטקס היא שלחה לנו טקסט מעורר השראה לבוגרים, שבתמצית אומר: 'תאמצו את הספק, חבקו את הקול הפנימי שלכם, אל תחששו לבטוח בעצמכם ואל תוותרו - לעולם'".
הנחישות שסופיה לורן מזכירה הביאה אתכם להיבחר על ידי מגזין "הוליווד ריפורטר" כאחד מ־51 בתי הספר לקולנוע הטובים בעולם. איפה תהיו בעוד 10 שנים?
"מבחינת הדירוג אני מקווה שנוסיף להיות גם ברשיו מה של ,2021 וגם בזו של .2031 מעבר לכך, אני רוצה להוביל את ביה"ס לכיוון של צמיחה, וגם כאמור לשמור על הייחודיות והבוטיקיות שלו". לסיום, מתי ביקרת בפעם האחרונה בקולנוע?
"רק השבוע היה לנו ערב הקרנות של הסטודנטים. הסרט האחרון שראיתי הוא 'אסיה', שייצא בקרוב. זה סרט מרגש, והיה כיף לצפות בו ולבכות. עבורי, אין חוויה טובה יותר מאשר לבכות בסרט". √