מדינות ערב כבר לא רוצות להשתייך לדימוי של הגבר עם הכאפייה והקלצ'ניקוב
חוסיין ממצרים חלם להיות שהיד, אבל התחיל ללמוד עברית והפך לאוהד ישראל ● יוסף מבחריין חשב שיגיע לחלל לפני שיבקר בארץ ● ושאמה ממרוקו רעדה מהתרגשות כשירדה מהמטוס ● עוד ועוד צעירים ממדינות ערב מגיעים למפגשים עם ישראלים ופוגשים בצד האחר של המדינה ● אייל בירם, מנכ"ל ומייסד "ישראליז": "זו הדרך לחולל שינוי בתדמית שלנו"
כמו אברהם אבינו שחיכה לאורחים במדבר בחום היום, כך גם שולה כנפו מחכה ומצפה. המזגנים בבית משפחת כנפו בירוחם עובדים במרץ, מנסים להביס את החום העז שחודר מבחוץ ואת החום הפנימי העולה מן הסירים המבעבעים. משלחת של צעירים ערבים מבחריין, איחוד האמירויות, מרוקו, מצרים ותימן, מגיעה סוף־סוף.
שולה מקבלת את פניהם בחיוך גדול ובתוך רגע מתחילה לפטפט עם שאמה מקאטאלי, צעירה בת ,28 במרוקאית. "אני מרגישה שאני בכפר בצפון מרוקו", אומרת שאמה באנגלית ובעברית מעורבבות. "הצבעים, החומרים של הבתים, הריחות של התבשילים, ממש נותנים לי תחושה של בית. זאת הפעם הראשונה שלי בישראל. רעדתי מרוב התרגשות כשיצאתי מהמטוס".
לחוסיין מנסור בן ה־82 ממצרים זה הביקור השני בישראל. "הייתי פה .2018־ב באתי שוב כדי להשתתף במשלחת החשובה הזאת, כדי לחוות ולראות את ההתחלה של העתיד שאנחנו כל כך רוצים. להתחבר עם האנשים שהולכים לבנות יחד את העתיד של כל המזרח התיכון", הוא אומר בעברית קולחת, שאותה רכש בכוחות עצמו דרך האינטרנט כבחור צעיר בקהיר.
"הסכמי אברהם היו שינוי היסטורי. לראשונה חברות ערביות הצהירו שיש להן סדר עדיפויות אחר. הן לא רוצות עוד להיות חלק מאותה סמליות ערבית של פעם שמבוססת על הדימוי של אגו לאומי־לאומני ערבי, של גבר ערבי עם כאפייה וקלצ'ניקוב. יש היום ערבים שרואים את עצמם בצורה מאוד אחרת, ולא מאמינים עוד בצעקות, באלימות ובטרור אלא בשכנות טובה. ערבים שמאמינים בלבנות עתיד משותף לדורות הבאים. הדרך לעשות זאת היא קודם כל באמצעות מפגשים פנים אל פנים, כמו שאנחנו עושים כאן".
שולה אוספת את הצעירים ומחלקת להם הוראות בישול. המפגש איתה, שמתקיים בחסות פרויקט המבשלות של "עתיד במדבר", כולל גם סדנת בישול. כמו שולה יש עוד שלוש נשים בירוחם שמשתתפות בפרויקט, כל אחת מביאה ניחוח בישולים אחר, מטריפולי, מטוניס ומחלב.
חלק מהאוכל בישלה ואפתה שולה בכוחות עצמה, וחלק השאירה לסדנה. היא מסבירה איך לתבל את דגי האמנון בתיבול מרוקאי, איך לגלגל את הבקר הטחון, לעטוף אותו בחזה עוף ולהניחו בתוך רוטב עגבניות, איך לצפות את פרוסות החצילים בפירורי לחם ולהזהיבם במחבת. בין הצעירים מתרוצצים בחופשיות נכדיה של שולה שכבר רגילים באורחים הבאים תדיר אל הבית, וביניהם גם רמי־דרג כמו נשיא המדינה ראובן ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.
"עליתי לארץ בשנת 1962 מקזבלנקה. הגעתי לישראל כילדה בת ,"6 מספרת שולה לצעירים בקול צרוד. "אבא שלי היה צלם, סבתא שלי מיילדת. לא נעים לומר, אבל ההורים שלי היו קצת פרימיטיביים. הם לא נתנו לי לצאת לבלות. כשהייתי בת 17 אמרתי להם ערב אחד שאני צריכה לעבוד בלילה והלכתי לרקוד. עם הזמן עלו עלי וכעסו עלי אז חיפשתי חתן. חיפשתי, מצאתי והתחתנתי. אבל אז גיליתי שבעלי יותר פרימיטיבי מההורים שלי", היא צוחקת.
"יש לי חמישה ילדים. בן אחד היה איש צבא וכיום הוא דיפלומט. הבן שני נולד עם מחלה בתאי המוח ויש לו נכות של 150 אחוז. טיפלתי בו כל השנים ולפני שנה הוא התחתן. יש לי שלוש בנות, שתיים גרות בירוחם ואחת בבאר שבע, ומכולם יחד יש לי 16 נכדים. במהלך השנים אימצתי שתי בנות שהן בנות בית כאן".
בין נכדיה גם שני נערים על הספקטרום, ששולה מטפלת בהם באהבה ובסבלנות מעוררות השתאות. שולה מספרת שלפני 20 שנה החלה להשתתף בפרויקט המבשלות. "לא היו מסעדות בירוחם, רק פלאפל קטן, אז עלה הרעיון שנשים יארחו בתוך הבתים שלהן. התחלתי, אבל אחרי כמה זמן מחלת הסוכרת של בעלי הידרדרה עד כדי כך שכרתו לו רגל וחצי. נאלצתי לעזוב את הפרויקט כדי לטפל בו".
בוקר אחד ביקש ממנה בעלה לקחת אותו לטיול במרוקו. בעזרת הבן, שארגן את המסע והתלווה להורים, הם נסעו לביקור בן שלושה שבועות במרוקו. "בעלי מצא את בית ילדותו במרוקו. חזרנו לארץ ואחרי שבועיים הבת הגדולה שלנו התחתנה. בשבת חתן בעלי נפטר ובשלושים למותו נולד הנכד הראשון".
אחרי מות בעלה שקעה שולה בדיכאון וסבלה ממצוקה כלכלית ונפשית. "זאת היתה תקופה קשה מאוד שיצאתי ממנה אחרי ייסורים וסבל רב". מי שסייע לה לצאת מהמשבר היה מנהל אגף התיירות בירוחם שהתייצב בביתה וביקש ממנה לחזור לפרויקט המבשלות. "לאט־לאט הצלחתי להרים את הראש מעל המים, ואז החלטתי שאני לא רוצה רק לשרוד אלא גם לתרום. הקמתי קהילה מטיילת לילדי רווחה. פניתי לבתי חרושת שתרמו אוטובוסים ואוכל, וכך אנחנו יוצאים לטיולים ארבע פעמים בשנה. אנחנו גם עושים פעמיים בשנה הפנינג ומוכרים מוצרים שונים. אני מבשלת כמה עשרות קילו קוסקוס להפנינג. את הרווחים מהאירועים הללו אנחנו משקיעים בקהילה המטיילת".
ערב רב של זהויות
הצעירות ובעקבותיהם גם הצעירים מפשילים שרוולים ומתחילים במלאכת הבישול. "מי היה מאמין שערבים מבחריין, ממרוקו ומתימן יבשלו במטבח אחד
חוסיין מנסור: "ההורים שלי מאוד אהבו את האחים המוסלמים ואת ארדואן. אמרתי להם שארדואן שקרן ושיום אחד הוא יזרוק את האחים המוסלמים. הצלחתי להראות להם שהטלוויזיה לא תמיד צודקת"
יחד עם ישראלים", אומר יוסף מוחמד יוסף בן 23 מבב חריין, שכאפייה לבנה מכסה את ראשו. "לא חשבתי שזה יקרה אי פעם. אם היו אומרים לי שזה יקרה לי, שאגיע לישראל ואבשל כאן, הייתי אומר שהסיכוי שזה יקרה נמוך מהסיכוי שאטוס לחלל".
יוסף למד תיירות בינלאומית והוא עוסק בתחום. "לפני הסכמי אברהם התרגלנו לחשוב על ישראל כמדינה שנמצאת מחוץ למזרח התיכון. שמענו הרבה תעמולה על כל הדברים הרעים שישראל עושה, אלא שלא באמת הכרנו אותה. לכן רציתי להגיע לכאן, ללמוד יותר על ישראל, ולראות בעיניים ולא דרך המדיה את ישראל".
הבנתי שחצי מהמשלחת ביטלה ברגע האחרון את הגעתה, בגלל החששות והמתיחות שהתעוררו אחרי מבצע שומר החומות. לא היו לך חששות ופחדים להגיע לישראל?
"לא פחדתי. אנשים ניסו להזהיר אותי שזה מסוכן, שיש סיכוי שלא ייתנו לי לחזור. ראיתי ברשתות החב ברתיות את החיים בישראל והבנתי שאין מה לפחד. פגשתי תיירים ישראלים וראיתי שהם אנשים נהדרים. אמא שלי מעיראק והיא חיה ליד יהודים. היו לה הרבה חברים יהודים. היא אמרה לי שהם אנשים טובים. מול זה עמדה התקשורת ואנשים ששונאים את ישראל. אני שמח שבחרתי להקשיב לאמא שלי. אני מרגיש כאן כמו בבית. אני גאה לומר שזה כמו בית שני עבורי. בחופשה הבאה שלי אגיע לתל אביב".
כשאני מספרת ליוסף שאני גרה בהתנחלות ליד רמאללה, הוא מתקשה להסוות קריאת הפתעה שיוצאת מפיו, אבל אחר כך מבהיר שהוא רוצה שלום. "אני רוצה שפלשתינים ויהודים יוכלו לחיות בשלום זה לצד זה בכל מקום".
"יש הרבה השפעות הדדיות בין התרבות היהודית למוסלמית ואני אוהבת לחשוף אותן", אומרת שאמה, אמנית וציירת, שברבות מיצירותיה מופיעות דמויות נשים יהודיות לצד סמלים יהודיים כמו מגן דוד, ומילים עבריות כמו אהבה ו"אני לדודי ודודי לי".
"אנשים יוכלו להבין זה את זה יותר טוב, אחרי שיבינו את המורכבות של האדם שנמצא מולם. כל אדם הוא מורכב", היא אומרת בעיניים בורקות. גם היא עצמה מורכבת, אביה יהודי מצד אביו ומוסלמי מצד אמו. יש לה סב יהודי, כך שהיא זכאית חוק השבות. את עצמה היא מגדירה גם יהודייה וגם מוסלמית וחוגגת את החגים של שתי הדתות.
"היצירה שלי עוסקת במורכבות של הזהויות. בצב פון מרוקו חיו יחד יהודים, נוצרים ומוסלמים ועיצבו יחד תרבות, שפות ואוכל. המורכבות הזאת הודרה מן השיח הרשמי, מספרי הלימוד במרוקו. עד היום אי אפשר באמת לדבר על המורכבות הזאת בקול רם, לכן אני מעבירה את המסרים שלי לא דרך מילים אלא דרך האמנות.
"אם לא נכיר את המורכבות של האדם שעומד מולב נו לא נצליח להבין אותו. סיפרת לי שיש לך שורשים פרסיים מצד אחד ומצד שני הסבים שלך הם ניצולי שואה. זה ודאי משהו שמאוד מגדיר את הזהות שלך. אם אדם שחונך להכחשת שואה ידבר איתך, הוא לא יהיה מסוגל להבין אותך. המטרה שלי היא לשבור את החומות של חוסר הידיעה והשנאה, ולגעת במורכבות של בני האדם".
אובססיה נגד היהודים
"השתחררתי מהצבא אחרי שירות קבע בסיירת מטכ"ל ויצאתי לטייל בעולם", מספר אייל בירם, מנכ"ל ומייסד ישראליז, הארגון שהביא את המשלב חת מבחריין, איחוד האמירויות, מרוקו, מצרים ותימן. הארגון הוקם לשם התוויה ועידוד מפגשים איכותיים בין צעירים ישראלים וצעירים מרחבי העולם, לשם חיזוק מעמדה של ישראל.
"זאת היתה הפעם הראשונה שפגשתי צעירים בעולם והבנתי כמה שנאה ובורות יש ביחס לישראל", ממשיך בירם. "הבנתי שחייבים לעשות עם זה משהו. היום אנחנו מכשירים מדי שנה 30 אלף חיילים ומשרתים בשירות לאומי כדי שיהפכו לשגרירים בזמן שהם מטיילים בחו"ל אחרי השחרור.
"אנחנו מלמדים אותם איך לספר את סיפור השירות שלהם בצה"ל ואיך להיות שליחים טובים של מדינת ישראל. סביב הסכמי אברהם הבנו שנפתח חלון הזב דמנויות גדול להסביר את ישראל גם לעולם הערבי. השלום ההיסטורי הזה יכול להישאר על הנייר ויכול להפוך לקשר אמיתי בין בני אדם.
"ארגנו משלחת של ישראלים לדובאי ועכשיו ארגנו את המשלחת הזאת. את המשלחת מלווה צוות צילום בינלאומי וסרט עליה יוקרן באו"ם לציון שנה להסכמי אברהם. זאת הדרך שלנו לחולל שינוי בתדמית של ישראל בעולם".
שינוי התדמית כרוך במידה רבה בהסרת חומות השב נאה, שאותן חוסיין מכיר היטב. הוא גדל בתוכן במצב רים. "הילדות שלי במצרים היתה רגילה. גדלתי בקהיר במשפחה ממעמד הביניים, אנשים נחמדים. החברה שבה גדלתי היתה רוויה באנטישמיות.
"לצערי, למרות הסכם השלום, במצרים יש הרבה תעב מולה אנטישמית שגם מיוצאת לארצות אחרות. גדלתי לתוך זה, האמנתי לזה ואהבתי את זה. בתוך האינתיפאדה השנייה וכל הפיגועים שהיו הפכתי למעריץ גדול של הפלשתינים וחלמתי להיום שהיד. הפכתי לאובססיבי נגד היהודים. ומתוך שנאה רציתי ללמוד יותר על ישראל והתחלתי ללמוד עברית. זה שינה לי את החיים.
"עברתי תהליך ארוך ומורכב ששינה את היחס שלי לישראל, לעולם ולעצמי. הבנתי שישי פה בעיה חמוב רה של אנטישמיות וצריך להתמודד עם זה. זה קשה מאוד. זה לא שאני הגאון היחיד שהבין את זה. יש עוד הרבה אנשים במצרים שמבינים את זה, אבל מאוד קשה להילחם מול עוצמת השנאה שהיא ממש מבהילה בממדיה. לצערי זה הפך להיות חלק מהזהות הערבית קל". לשנוא יהודים ולשנוא את ישראל. לשנות דבר כזה, שנמצא עמוק בתוך התרבות, זה לא געגועים ל"בוגד"
את העברית המשובחת שבפיו למד בכוחות עצמו מהאינטרנט והתאמן מול המראה. הוא גם צפה בסרב טים ישראליים כמו "גבעת חלפון", ודקלם בעל פה את הסצנות השונות בלי להבין את פירושן.
"הבעיות התחילו 2010בב אחרי שניסיתי לבקר במב רכז האקדמי הישראלי בקהיר. היום המקום הזה כבר לא קיים, ואז היה אסור למצרים לבקר. נמאס לי לדבר עם עצמי בעברית מול המראה ולכן הלכתי לשם. אבל השב"כ המצרי פתח עלי תיק והתחילו בעיות. אחרי עליית האחים המוסלמים המצב הידרדר. ראיתי את התקיפה של השגרירות הישראלית בקהיר, ראיתי שרוב צים לעשות לינץ' בישראלים שבפנים והבנתי שאין לי יותר מקום במצרים".
בגיל 22 ברח ממצרים לארה"ב וכיום יש לו אזרחות אמריקנית. בני משפחתו נותרו במצרים והוא לא ראה אותם כבר תשע שנים. בשנים הראשונות הקשר נותק כליל, כי בני משפחתו כעסו עליו מאוד ואחיו אמרו עליו שהוא בוגד. עם השנים הכעס התחלף בגעגוע, וחודש הקשר הטלפוני בינו לבין הוריו.
חוסיין התגייס לטובת המלחמה באנטישמיות, ובארה"ב הוא עובד בכמה עמותות שנאבקות באנטיב שמיות בעולם ובתעמולה אנטיבישראלית.
"ההורים שלי מתחילים להבין שאולי יש דברים שבהם אני צודק. אחרי הסכמי אברהם דיברתי עם אמא שלי בטלפון, שאמרה: 'וואלה, הם עושים מה שאתה אמרת כבר מזמן שחייבים לעשות'. יש כמה דברים שקרו שאני חזיתי שהם עתידים לקרות, ועכשיו ההורים שלי רואים את זה וזה משפיע עליהם. ההורים שלי, למשל, מאוד אהבו את האחים המוסלמים וגם את ארדואן. אמרתי להם שארדואן שקרן ושיום אחד הוא יזרוק את האחים המוסלמים וזה אכן קרה. הצלחתי להראות להם שמה הם שרואים בטלוויזיה - לא תמיד נכון".
שאמה מקאטאלי: "אם אדם שחונך להכחשת השואה ידבר איתך, הוא כלל לא יהיה מסוגל להבין אותך. המטרה שלי היא לשבור את החומות של חוסר הידיעה והשנאה, ולגעת במורכבות של בני האדם"