החלטה: לבנות מאוזוליאום להרצל
באמצע יוני 1951 בחר חבר שו פטים בתוכנית שהגיש האדריכל הישראלי יוסף קלארווין, לה קים לחוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, "מאוזוליאום" בצורת כיפה שתתנשא לגובה שישה מטרים.
מייד אחרי הקמת המדינה מו נתה ועדה ממשלתית, שתפקידה היה לאתר מקום מתאים לקבו רת עצמותיו של הרצל. הוועדה נדרשה גם להחליט מה יהיה אופי אתר הקבר שייבחר: פנתיאון לאומי שישמש מקום קבורתם של המ נהיגים הציוניים, או חלקה נפרדת שתיוועד באופן בלעדי לזכרו של הרצל. עד אותו זמן נקברו מנהיגי האומה וראשי התנועה הציונית בבתי קברות שונים, ובהם בית הע למין ברחוב טרומפלדור בתל אביב או בית העלמין הסמוך לכנרת.
הוועדה בחנה חלופות שונות וב חרה לבסוף בגבעת טרשים ריקה ומרוחקת במערב ירושלים, בגובה 834 מטרים מעל פני הים, הידועה כיום כהר הרצל.
באוגוסט 1949 הוטס ארונו של הרצל מאוסטריה לישראל, ועצמותיו נטמנו בהר הרצל בטקס ממלכתי. על קברו הוצבה מצבת אבן זמנית, ומייד בתחילת 1950 הכריזה הסוכנות היהודית על תחרות בינלאומית לעיצוב אתר הקבר וסביבתו, בהשתתפות 63 אדריכלים ופסלים מ 11 מדינות 38) מכלל המשתתפים היו מארה"ב(.
הנחיית הוועדה למתחרים היתה "לתכנן את האתר בפשטות ובצניעות המתאימות לתנועה עממית ולמדינה צעירה שעדיין נאבקת על קיומה".
קלארווין, הזוכה בתחרות, נולד בפולין ועבד כאדריכל בגרמניה. הוא עלה לארץ ישראל בשנות ה ,30 במסגרת העלייה החמישית, ולימד אדריכלות בטכניון בחיפה. לאורך הקריירה שלו הוא תכנן שורה של מבני ציבור, וכן את ממגורות דגון בחיפה ואת משכן הכנסת בגבעת רם.
העבודות על בניית ה"מאוזוליאום" נדחו בפועל לאורך שנים, בשל בעיות תקציב, עד שהתוכנית בוטלה לבסוף ב ,1959 ובמקומה הוצבה מצבת אבן שחורה ופשוטה ועליה כיתוב בן מילה אחת: "הרצל".